❤DARK LOVE - אהבה אפלה🖤

פרק 27

נקודת מבט מייגן

פתחתי את הדלת והיא פשוט התחילה לבכות
השקיות שהיא החזיקה מהקניות פשוט נפלו על הריצפה
והיא עמדה במקום ופשוט בכתה
וגם אני התחלתי לבכות
אתם יודעים מה זה לא לראות את אמא שלך במשך שש פאקינג שנים???
"אמא..." התחלתי להגיד והיא פשוט חיבקה אותי חזק כלכך
"ילדה שלי!!!!" היא אמרה בבכי וחיבקה אותי חזק יותר
"תני לי לראות אותך רגע" היא אמרה והחזיקה בי וסקרה אותי עם העיניים שלה
"אמא נו" אמרתי בצחוק והמשכתי לחבק אותה
"ילדה שלי את בבית" היא אמרה ומשכה באפה
"לא רק אני..." אמרתי והיא רצה לסלון
"אני לא מאמינה למראה עיניי" היא אמרה וקאי רצה אליה
"אמנדה" קאי צעקה וחיבקה אותה
"גם אותך אני רוצה לראות רגע" היא אמרה וגם אותה היא סקרה
"אני לא מאמינה שאתן פה!!!!" היא אמרה וחיבקה את שתינו ביחד
"תאתא?" יובל אמרה מהשולחן
"אני שמעתי נכון? בת' אני שמעתי תאתא?" אמא שאלה
"כן, אמא.. אלה יובל ורפאל" התחלתי להגיד וקאי המשיכה אותי
"הילדים המדהימים שלנו והנכדים שלך" קאי אמרה ואמא שלי התחילה לבכות שוב
"נ...נכדים?" היא גמגמה
"שלום, אני רפאל" רפאל אמר וניגש אל אמא שלי
"שלום רפאל, אני יכולה לחבק אותך?" היא התכופפה אליו
"ברור, אמא מייגן אמרה שאת סבתא שלי אז כן" רפאל אמר והיא חיבקה אותו ולחשה לנו
"איזה מהמם הוא" היא לחשה וצחקנו
"זאת יובל, אחותי" הוא אמר והצביע על יובל
"תאתא שלום" יובל אמרה והיא הלכה אליה
"שלום יובלי" אמא שלי אמרה והרימה אותה
"אמא קאי... אני ממש עייף" רפאל אמר לקאי
"אנחנו כבר ניסע למלון מאמי טוב?" היא אמרה לו
"מלון??? נראלך???" אמא שלי אמרה לה
"בוא איתי, יובל את רוצה גם לישון?" היא אמרה ויובל הנהנה
"החדרים של שתיכן לא התשנו ונשארו אותו דבר! אני ארדים אותם אצלך" היא אמרה והיא הצביעה על קאי
ושתיכן תישנו אצלך" והיא הצביעה עליי
"נו אמא... רק עכשיו חזרנו לא רוצות להטריח" אמרתי
"טרחה??? חיכיתי!! חיכיתי!! שתבואו הביתה" היא אמרה ולקחה אותם למעלה לחדר של קאי
"אמא... את יכולה לבוא את?" רפאל אמר לקאי והיא הנהנה ולקחה את יובל מאמא שלי והביאה לרפאל יד
"גם את אמא מייגן" הוא אמר לי
"טוב, אני אלך איתם, הם יירדמו ונשב לדבר, בת' אל תגידי כלום
אני אבוא ונדבר על הכל" אמרתי והן הנהנו והלכתי איתם
עלינו לחדר שהיה של קאי שרפאל על הידיים שלי ויובל על הידיים של קאי

נקודת מבט קאי
"אתם יודעים... פה אמא ישנה שהיא הייתה צעירה יותר" אמרתי לקטנים
"פה?? באמת?" רפאל אמר
"אבח זה מפואר וגדול ואת סיפרת לי שאת לא היית ממש עשירה" רפאל המשיך , זה פשוט מפתיע אותי כל פעם מחדש כמה שהוא גאון
"נכון, אמא קאי לא הייתה עשירה ממש, וסבתא אמנדה אימצה אותה כמו שאנחנו אימצנו אותכם אתה זוכר? וככה אני ואמא הכרנו" מייגן אמרה וחייכתי אליה
"טוב, בואו נלך לישון?" מייגן אמרה והם הנהנו
"אולי תשכבו איתנו?" רפאל אמר והסכמנו
שכבנו אני ומייגן בקצוות וביננו שני הקטנטנים האלה
"איך את מאמי?" שאלתי את מייגן בשקט
"אני לא יכולה להסביר לך אפילו מאמי..." היא אמרה וחייכה
"אני גאה בך" אמרתי לה
"אני אוהבת אותך" היא אמרה לי והחזיקה לי את היד מעליהם
"הם כאלה מתוקים שהם ישנים" אמרתי והיא צחקה
"טוב... צריך לרדת לדבר איתם ולספר להם..." היא אמרה
"נכון, הכל טוב אני איתך" אמרתי לה
"אין עלייך" היא אמרה וקמנו וירדנו למטה
"נרדמו?" אמנדה שאלה
"כן, הם ילדים טובים" אמרתי
"כן ממש, ילדים יפים וחכמים בלי עין הרע" בת' אמרה
"איימי מאמי לכי לנקות את החדר שלנו" בת' אמרה לאיימי והיא הלכה
ישבנו בסלון ארבעתנו
אמנדה ישבה על הכורסא
בת' על הכיסא ואני ומייגן על הספה
"זה לא יהיה לי קל לספר...ולכן לא יהיה קל לשמוע... אבל זה חייב להיאמר.." מייגן התחילה
''אמא.. את זוכרת את הילדה שאבא חיפש? הבת של הזוג שגנבו ממנו?" מייגן אמרה ואמנדה הנהנה
"ברור זה היה הפרויקט שלו ושל טומי" היא אמרה וזלגה לי דמעה רק מלשמוע את שמו של טומי
"הכל טוב יפה שלי" מייגן לחשה לי והמשיכה
"אז זאת קאי... טומי מצא אותה והביא אותך בכוונה לסמטה הזאת ברחוב שתאמצי אותה וככה יהיה קל יותר להרוג אותה, אך היו עניינים וטומי וקאי גילו שהם אחים ושההורים שלהם הם היו הזוג שאבא הרג.... ברגע שזה קרה הם ברחו כי אבא רצה להרוג את שניהם... הלכתי לאבא באותו היום ואמרתי לו שאו שהוא עוזב אותם או שאני עוזבת אותו... והוא בחר באופציה השנייה...
אז ברחנו שלושתינו, חיינו בצרפת במשך כל ה6 שנים, היה שקט
היו חיים חדשים, קאי הקימה רשת הייטייק משלה... אני עובדת כרגיל ואחרי 5 וחצי שנים שם החלטנו להתחתן, החתונה באמת הייתה מקסימה ומדהימה, היה לנו קשה שאתן לא הייתן ומייקי לא היה אבל טומי היה והחברים שלנו היו... ויום למחרת... היינו כבר בדרכנו אליהם אל יובל ורפאל, שהם באמת היו האור שלנו...
אך כבר באותו היום קרה הדבר הנוראי מכל...
הגענו הביתה וראינו את בן.. ידיד של טומי וכמו דוד בשביל הקטנים שוכב מת מכוסה בדם בחוץ...
נכנסנו הביתה והיה שם את טומי ואת אבא ואת העוזר המטומטם של אבא
היה קרב היו צעקות בין אבא לקאי לטומי
ואז הוא התקרב אל הקטנים.. וקאי צעקה עליו, אמא אלה היו השניות הכי ארוכות בחיים שלי!
הוא כיוון עליה את האקדח וטען אותו.. ואז נשמעה ירייה ואז עוד אחד. ואחרי שנייה טומי שכב על הרצפה וגם אבא...
טומי קפץ והקריב את חייו בשבילנו אך באותו רגע גם ירה באבא
אבא לא שרד ומת במקום וכך גם בן ששכב בחוץ
אבל טומי שרד את הייריה הוא הובל לבית חולים ושם לא שרד...
בשביל רפאל טומי הוא אליל, הוא כמו סופרמן בשבילו
וזהו..." היא סיימה ולא הייתה עין יבשה אחת בסלון
אמנדה שתקה ובכתה
לבת' זלגה דמעה
אני הייתי בכלל נהר
ומייגן הזילה כמה דמעות
''אז טומי... הגבר שלנו... מת?" בת' אמרה ואני הנהנתי
"ניקולס... ניקו שלי... מת?" אמנדה גמגמה
"כן אמא... אני מתנצלת...." מייגן אמרה וקמה לחבק אותה
"הייתה הלוויה?..." היא שאלה
"אני חושבת שכן, העובדים שלו ערכו לו" מייגן אמרה לה
"קאי... אני ממש ממש ממש.מתנצלת... על הכל!' אמנדה אמרה לי
"אמנדוש... זה בסדר" אמרתי לה וקמתי לחבק אותה
"אני אתן לכן לעכל את זה... אני אעלה לישון קצת אחרי הטיסה" אמרתי למייגן ואמנדה
"גם אני אלך לסדר את המטבח וזה" בת' אמרה והלכה

נקודת מבט מייגן
"אמא... אני באמת מתנצלת.. הלוואי וזה היה אחרת" אמרתי לאמא
"בת שלי... הכל בסדר... הוא איים על המשפחה שלך, בתור אמא אני יודעת מה זה, המשפחה שלך הם הופכים להיות העולם שלך
האוצר שלך, גם אם אצלך זה לא דם מדמך, אני בטוחה שיובל רפאל וקאי הם העולם שלך וכל נשימה שאת נושמת זכ נטו בשבילם" היא אמרה והנהנתי
"אמא אני קמה כל בוקר רק בשביל לשמוע את הצחוק שלהם והחיוך שלהם" אמרתי לה
"ושהוא כיוון את האקדח על קאי... ואיך שהיא הגנה עליהם... היא לא חשבה פעמיים והגנה עליהם...הנשימה שלי נעצרה, לא יכולתי להגיד משהו או לזוז....רק מהמחשבה שהיא לא תהיה לידי יותר" אמרתי ופתאום קלטתי אותה יושבת על המדרגות ומקשיבה למה שאמרתי עכשיו
שהיא קלטה שראיתי אותה היא רצה אליי למטה
"מאמי שלי" אמרתי לה בוכה והיא הרימה אותי אליה ככה שהרגליים שלי סביבה
"ברור שלא חשבתי פעמיים טיפשה שלי, גם אם עלייך היה מכוון אקדח לא הייתי חושבת פעמיים...." היא אמרה לי בבכי
"אני מצטערת שלא זזתי אפילו אני באמת מצטערת" אמרתי לה והיא הורידה אותי ותפסה לי את הפנים
"חייאתי מה יש לי לעשות בעולם הזה אם את לא תהיי בו? מה? כמובן שעכשיו עם הילדים זה אחרת אבל כל מקום שאת תלכי אני אלך, כל נשימה שאת תנשמי אני אסניף, וביום שאת תפסיקי. אני אפסיק" היא אמרה לי ונישקה אותי
"אני אוהבת אותך, אני פאקינג אוהבת אותך" אמרתי לה והמשכתי לנשק אותה
"אני כלכך שמחה שאתן פה!" אמא אמרה וחיבקה את שתינו
"ואנחנו נעבור את הכל, את כל זה אנחנו נעבור ביחד" היא אמרה לי