אחרי מה שקרה עשיתי כמיטב יכטולתי להתרחק מלוק. לקחתי את הדרך הארוכה לבצפר וחיכיתי שהוא יתיישב בכיתה כדי לתפוס את המקום הכי רחוק ממנו. סימסתי לו, מספר לו שסיימתי את העבודה וכתבתי את השמות של שנינו עליה. אנחנו, טוב אני, קיבלתי 100 והייתי קצת שמח לעצמי. לוק הרים את האגודלים בחיוב אלי מהצד שהני של הכיתה ואז עצבן אותי. לגלגתי על השיטה שלו לשגע אותי. הוא כל כך חצוף חשבתי. הפעמון צלצל והלכתי מהר החוצה מהכיתה מנסה להגיע לקפיטריה בלי שלוק יראה אותי. "היי אירווין! אני צריך לדבר איתך!" מאוחר מידי.
"אני לא הולך לדבר איתך לוק! אני יודע מה המשמעות של המילה 'לדבר'!" אמרתי כשהתחלתי לרוץ.
לוק ראה אותי מתחיל לרוץ והוא התחיל גם, דוחף בדרכו דרך קהל התלמידים. תרוץ, אשטון! חשבתי. רצתי יותר מהר משרצתי אי פעם בחיים שלי. לחפש מקום בבית הספר הזה זה חרא. הסתכלתי מסביב לכל מקום עד שמצאתי ארון שירות. פתחתי את הדלת וסגרתי אותה במהירות. שמעתי קול צורח בשמי. חבל הוא יותר מידי טיפש כדי לבדוק בארון, חשבתי כששמעתי את הצעקות שלו נחלשות בתדירות. "לך תמצוץ, המינגס" לחשתי מתחת לנשמותיי ואז הלכתי לקפיטריה.
