הגענו לבית של לוק אחרי חצי שעה של הליכה. איך יכולתי לבכות על משהו כל כך קטן? אני לא ממש מבין ואני לא באמת חושב שאני צריך לבכות על זה. זה היה טיפשי לבכות ככה. לוק המשיך להסתכל אחורה אלי שהלכנו. היה לו מבט בלתי קריא על פניו כל פעם שהוא הסתכל אחורה. כשהגענו לביתו הנחנו את התיקים והוא הוביל אותנו לסלון כדי להתחיל את הפרויקט. ״אז עם מה אנחנו צריכים להתחיל? זאת אומרת אנחנו צריכים להכיר אחד את השני. זאת אומרת אם אתה רוצה...״
״נשמע בסדר״ אמרתי.
״טוב, אולי נשחק ׳20 שאלות׳?״ הוא הציע.
״נשמע טוב בשבילי. אז, מה השם המלא שלך?״ שאלתי.
״לוק רוברט המינגס״ הוא אמר.
״שלי זה אשטון אירווין פלצ׳ר״ אמרתי.
המשחק המשיך בצורה כזאת ועשינו תור תור. אנחנו די נכנסו למשחק וממש התנהגנו כאילו אנחנו אוהבים אחד את השני. אנחנו ממש צחקנו וחייכנו. אבל הכל השתנה כשהוא שאל אותי אם אני מעוניין במישהי. ׳בך׳ חשבתי. ״אה... אממ אף אחת כרגע?״
הוא גיחך והסתכל דרך השקרים שלי אבל לא אמר כלום. ״אני כן״.
״אני ספק בזה אבל מזה משנה. אני יודע על מספר בנות שרוצות אותך" אמרתי.
אחרי עוד כמה שאלות ושקרים קטנים פה ושם, לוק רק הסתכל לי בעיניים. הסתכלתי בעיניו ומשכתי את עצמי קרוב יותר אליו. זה היה כמו מגנט שרוצה להתחבר. לא היה לו אכפת עד שהרגשות שלו התפרצו. ׳פאק׳ חשבתי. הוא הסתכל עלי במבט שהיה לו שהוא הסתכל עלי שהלכנו לבית שלו. זה כאילו הייתה לו פעולה שהוא עושה כדי להחזיק מעמד. הוא התחיל לצעוק. ״מה לעזאזל אתה עושה?״
עמדתי בניסיון לברוח מלוק. ״אני מצטער,״ הלכתי אחורה עד שנתקעתי בקיר. הוא נעמד מולי. ״מה בכלל חשבת?! כמעט שכחתי. אתה הומו. כמה דוחה! מה חשבתי שבחרתי בך. עכשיו אנחנו צריכים לעבוד ביחד!״
הוא החזיק בחולצה שלי ובדברים שלי והעיף הכל מהדלת שלו וטרק אותה מאחורי. ידעתי שאני בוכה אבל לא ידעתי כמה חזק עד שהגעתי הבייתה. ׳למה אני בכלל צריך להיות כזה! אני כל כך טיפש!׳ נכנסתי פנימה וסגרתי ונעלתי את הדלת. מה לא בסדר איתי?
_______________________________
גם אני לא ממש הבנתי את הפרק אבל זה מה שהיה כתוב ובדקתי כמה פעמים לראות אם אני כותבת נכון זה פשוט אנגלית אמריקאית
