~נקודת מבט לוק~
הרגע חשבתי שאשטון חמוד! אני לא יכול לחשוב את זה. אני לא הומו. אני לא רוצה להיות הומו ואני לא מעריץ גדול של הומואים. התיישבתי מתחת לעץ שרצתי אליו עם פניי בתוך ידיי. אני כל כך מבובל חשבתי. ישבתי וחשבתי על הכל. אני באמת סטרייט? (כולן יודעות מזה סטרייט נכון?) אני באמת הומופוב? כשחשבתי על הדברים האלה נהייתי עצבני ומבולבל. משכתי בשיערי, "אני לא מבין!" צרחתי.
"לא מבין מה?" קול מוכר אמר.
קפצתי לקולו. "או.. אש." י
הוא הסתכל עלי בפרצוף מלא דאגה. הוא התיישב לידי. התחלתי להתנדף משם (יענו לברוח) אבל נעצרתי ונשארתי במקום שהייתי. "אתה בוכה," אשטון אמר.
"באמת?" הרגשתי את הפנים שלי, " אני בוכה, סליחה."
הוא הניד בראשו "למה אתה מבולבל?"
בהיתי בו והרגשתי כעס כלפיו ברגע הזה. "כלום שאתה צריך לדעת עליו, זאת בעייה שלי, לא שלך," התזתי.
"סליחה," היה כל מה שהוא אמר.
~נקודת מבט אשטון~
"סליחה" אמרתי במהירות.
הסטתי את מבטי ממנו. רק ישבנו בשקט. הוא נעמד והושיט לי את ידו, עדיין לא מביט בי. "אנחנו צריכים ללכת, השיעור תכף מתחיל."
לקחתי את ידי והוא משך אותי למעלה. "תודה," אמרתי.
הוא ליווה אותי לכיתתי ונופפתי לו לשלום. עמדתי שם בשקט, צופה בו עוזב אבל אז נכנסתי לשיעור שלי. התיישבתי מאחורה כרגיל ולקחתי את המחברת שלי. התחלתי להרהר על מה לוק היה יכול לחשוב. שום דבר לא נשמע אפשרי בשבילי. כשהמורה נכנסה לחדר פניתי לעבר קדמת החדר והמתנתי לשיעור. לוק במחשבותיי. הוא באמת הדאיג אותי. אני מקווה שהוא יהיה בסדר, לא משנה כמה הוא שונא אותי.
