אוקיי בסוף כן מצאתי זמן לתרגם את הפרק :) זה פרק די קצר.
__________________________________________________________________________-
~נקודת מבט לוק~
איפה הוא?! אני באמת צריך להתנצל. אני הכאבתי לו די חזק. לא באמת פיזית אבל מבחינה רגשית וקולנית. אני יודע שמאז שאני... מי שאני, עדיין יש לי לב. אוקיי, עכשיו לוק, תחשוב על מקומות שהוא יכול להיות בהם. בספרייה? לא. בשיעור הבא שלו? אני אפילו לא יודע מזה. בקפיטריה! אני בכיוון לשם! הסתובבתי מהמקום שבו הייתי ורצתי.
כשהגעתי לקפיטריה חיפשתי בקהל. הסתכלתי על השולחנות. לא, לא אשטון. הסתכלתי על התור. הא! מצאתי אותו! "היי!... כנראה שאני לא צריך לצעוק, היא יברח אם אני אצע".
הלכתי אליו וטפחתי על כפו. "אממ.. לוק!" הרמתי את היד מהכתף שלו והוא נבהל. האם הוא חשב שאני הולך לפגוע בו? "אשטון, אני לא כאן כדי להכאיב לך", צחקתי. "רק רציתי להגיד סליחה... על ההתפרצות שלי, אתה יודע?"
הוא הסתכל עלי, " אממ... תודה, אני מניח. אבל אתה לא צריך להצטער זאת אשמתי. אני יודע שזאת הייתה אשמתי. אז אני מצטער, באמת".
הוא נראה כל כך אשם, כל כך חמוד, לא, אני לא. אבל תמיד חשבת את זה. נאנחתי בכבדות. האם הרגע חשבתע על זה?! אוי אלוהים, לא. הסתכלתי על הרצפה. "אני אממ חייב ללכת, נתראה אש."
הלכתי משם במהירות. מזה היה?
אבל לא משנה מה אני חושב לעצמי אני יודע שזה תמיד היה נכון.
