התעוררתי בבהלה
זה לא היה סיוט!
הזומבים כאן והם מתכוונים להישאר, שום תרופה לא נראת באופק ומי שמנסה להילחם בהם ללא נשק חם נאכל על ידי גלים של זומבים תוקפניים
התעוררתי ליד שלי, היא ישנה ומקורבלת בשמיכה המעופשת שמצאנו בבית הנטוש קופאת מקור אך נראת שלווה מתמיד
אתם בטח שואלים, מה בית נטוש?!
אז לא אני לא הומלסית ולא זרקו אותי מהבית והתנחלתי בבית נטוש , למעשה בכלל לא תכננתי שזה ייקרה,לפני כל מה שקרה הייתי ילדה ממוצעת לחלוטין עם הורים מדהימים וחיים מאושרים.
אבל אספר לכם את הסיפור כדי שתבינו הכל יותר ברור.
אז היי אני אלי, אני בת 16 וגרה בניו ג'רזי
ילדה רגילה סך הכל, קצת חננה עם חיבה למדע בידיוני ומשחקי מחשב.
מגיל קטן אני מבלה לא מעט מול המחשב ובגלל שההורים לא רוצים שכל חיי אהיה דבוקה למסך אז הם שלחו אותי לאגרוף תאילנדי.
בואו נגיד שלאפוקליפסה הזו באתי מוכנה.
אז אתם בטח מחכים לשמוע איך הכל קרה אז ככה.
ערב אחד ישבתי בסלון עם ההורים,אני ואבא שלי רבנו על הטלוויזיה כמו שאנחנו עושים תמיד ושנייה לפני שחטפתי ממנו את השלט הוא הצליח להעביר לחדשות
השדרן היה נראה מודאג מאוד והודיע ידיעה מיוחדת ועדכנית שמיכל רדיואקטיבי התפוצץ במפעל ויצר מוטציות תוקפניות
אני הייתי בשוק, אבא שלי היה די רגוע ואפילו דיי גיחך ואמר שזה שטויות.
הלילה הגיע ולא הצלחתי להירדם, חשבתי על ההודעה מהחדשות. היה שקט ופשוט בהיתי בתקרה.
פתאום שמעתי בום מהמטבח, נבהלתי
זה היה נשמע כמו ניפוץ של זכוכית
קמתי בשקט וירדתי לאט לאט במדרגות
הצצתי לכיוון המטבח ולא האמנתי למראה עיניי, הידיעה מהחדשות נכונה! הם כאן!
עליתי מהר ובשקט במדרגות והערתי את הורי
"אבא קום!"
"מה את רוצה אלי?אמצע הלילה"
"יש מפלצת במטבח"
"את רצינית?! בשביל זה הערת אותי? את יודעת שאני עובד קשה"
"למה שאשקר? בוא ותראה בעצמך וכדאי מאוד שתביא את האקדח"
"טוב"
הוא אמר באדישות וירדנו לכיוון המטבח
הוא היה בשוק, הזומבי שמע אותו ולפני שאבא שלי הספיק לירות הזומבי התנפל עליו
לא ידעתי מה לעשות, ברחתי הכי מהר שיכולתי ורצתי הכי מהר שיכולתי לכיוון הבית של שלי
דפקתי בדלת והיא פתחה לי, חיבקתי אותה והייתי שמחה שהיא בסדר, היא בכלל לא ידעה מה קרה אבל חיבקה אותי בחזרה כי ראתה שאני מודאגת ובאתי אליה בוכה וחיוורת.
וככה חברים הכל התחיל. מפה זה רק הולך להידרדר
בכל זאת, איך שתי נערות בנות 16 יכולות לשרוד בעולם לגמרי לבדן שאלפי זומבים שורצים בחוץ?
YOU ARE READING
Not safe anymore
Actionזה לא היה סיוט האפוקליפסה כאן ואין תרופה אלי ושלי חברות טובות,נשארו לבדן, בלי הורים ובלי משפחה ומנסות לשרוד את האפוקליפסה ולשרוד כנגד כל הסיכויים.
