Not safe anymore

פרק 20-הנסיוב-חלק א'

*נקודת מבט-שלי*

"בוקר טוב זוג מסתננים" שמעתי את מייקל אומר בזמן שהוא נוקש באצבעותיו, הוא נשען על הקיר וחייך. הרגשתי מסוחררת וכאב לי הראש בטירוף, מייקל קשר אותי ואת טום ולא יכולנו לזוז, בנוסף אם כל זה לא מספיק הוא גם שם לנו דבק על הפה ולא יכולנו לדבר. זה הזכיר לי את הפעם הראשונה שפגשנו את טום ודינה, שאני ואלי היינו קשורות לכיסא בחנות ההיא. טום היה נחמד, דינה פחות, אבל היה לי ממש דז'וו. טום ניסה להשתחרר אבל החבל שהוא קשר אותנו בו היה חזק מידי. "היי, שלא תחשוב על זה אפילו" מייקל שם לב לתנועות החדות של טום. הוא התקרב אלינו ושלף סכין חדה מכיסו. "אתם יודעים, לא הערכתי אתכם מספיק. אתם לא טיפשים כמו שחשבתי, כנראה שהיצור לא היה מספיק בשביל להרוג אתכם" הוא אמר בחיוך זדוני בזמן שהוא מקרב את הסכין לפניו של טום. "אז ספרו לי, למה זכיתי בביקור?" הוא שאל, למרות שנראה שידע את התשובה, אבל נהנה מהמשחק. טום ניסה לדבר אבל הדבק חסם לו את הפה. "או סליחה מה רצית להגיד?" מייקל שאל והתגרה בטום שהתחיל להאדים. "אני הולך להוריד לך את הדבק ואתה תגיד לי איפה אלי ודינה, הבנת?" מייקל איים על טום עם סכין וטום הנהן. לא האמנתי שטום יגיד משהו אבל בכל זאת נלחצתי טיפה. "אתה באמת חושב שאני אלשין על אנשים שקרובים אליי? שום סיכוי" טום עמד על שלו, אך עדיין הסכין של מייקל הייתה כל-כך קרובה לפנים שלו שפחדתי שעוד שנייה מייקל ייתקע לטום את הסכין בתוך העין. "אויש טום, אתה חושב שפשוט תוכל לשבת פה ולסתום את הפה? אתה יודע שיש לי עוד דרכים להוציא מידע. עד עכשיו השתמשתי בדרך הנחמדה-ביקשתי." הוא התחיל להגיד בזמן שהוא מסובב את הסכין עם האצבע שלו כמו שילד משחק עם עיפרון. "אבל אם אתה לא מוכן לשתף פעולה אצטרך להשתמש בדרך אחרת-אתה לא רוצה שייקרה משהו לשלי, נכון טום?" מייקל לחש לו באוזן וחייך. טום ירק לו בפרצוף, ומייקל ניגב את הרוק בקור-רוח. לאחר כמה שניות לא היסס לתת לטום סטירה מצלצלת לפנים, אחת כזאת שהשאירה אחריה לחי אדומה במיוחד עם סימן של יד. "נמאס לי מהמשחקים שלכם" מייקל צעק ונראה שפניו התחילו לשנות צבע.

"עכשיו תגידו לי איפה אלי ודינה" הוא פקד עלינו. אנחנו רק המשכנו לשתוק. "אני יודע שאתם כאן בשביל הנסיוב. אני הייתי זה תליתי את המדען, עכשיו תגידו לי איפה אלי ודינה ונעשה את זה בדרך יפה... או שפחות, זה כבר בחירה שלכם" מייקל איים עלינו ועכשיו הוא כיוון את הסכין החדה לפניי. "תעזוב אותה עכשיו!" טום קרא לעברו, ומייקל המשיך לחייך.

*נקודת מבט-אלי*

קבענו להיפגש עם שלי וטום בכניסה למעבדה, הגענו לשם והם לא. חיכינו, חשבנו שהם בטח סורקים את מתחם B והם בדרך אבל הם פשוט לא באו. ניסינו ליצור איתם קשר דרך מכשיר הקשר, אין אות, אין סימן מהם. אני ודינה התחבאנו בפינה וקיווינו שאף אחד לא יבחין בנו, היה אפשר לחתוך את המתח בסכין. בשלב מסוים כבר ממש התחלתי לדאוג "כמה זמן הם סורקים שם?" חשבתי לעצמי ונאנחתי. "נו, מה קורה? נראה שעברה יותר משעה והם עדיין לא כאן" דינה אמרה בחוסר סבלנות והסתכלה לאחור לבדוק אולי הם באים, שום דבר. התחלתי להיכנס יותר ללחץ. שלי תמיד מגיע בזמן, היא אף פעם לא מאחרת. היא מהאנשים האלה שמגיעים ראשונים ומחכים לאחרים, בכללי היא אדם מדויק של לוח זמן. ככל שחשבתי על זה יותר משהו היה נראה לי חשוד. "ואם קרה להם משהו? אם תפסו אותם?" שאלתי את דינה בדאגה. "את צודקת, המקום הזה מרושת במצלמות. יכול להיות שמישהו תפס אותם" היא צודדה בדבריי. "אנחנו לא יכולים להישאר כאן בחיבוק ידיים, צריך לחפש אותם" היא אמרה בביטחון וקמה ממקומה. אני הלכתי אחריה בשקט והתקדמנו לעבר מתחם B. בזמן שהתקדמנו תהיתי עם עצמי מאיפה כל הביטחון של דינה. עם כל הדברים שהיא עברה יש לה ביטחון שקשה למצוא בכל אחד, בעיקר עם העבר שלה. זה תמיד היה נראה שהיא לוקחת סוג של פיקוד, אבל לא מלא, אבל כן נותנת גב. אבל תמיד מצחיק לראות אותה אומרת משהו ציני, במיוחד כשהיינו בסבוואי, התקופה הכי רגועה עד כה זה בטוח. "אלי עצרי" דינה הורתה לי ועצרתי במקומי. שאלתי אותה מה קרה והיא הצביעה לי על מצלמה שנמצאת בין המעברים. אנחנו צריכות להיות יותר זהירות. התגנבתי בשקט מחוץ לפריים של המצלמה כדי שלא תקלוט אותי ושברתי אותה עם אלת הברזל שלי, לביטחון כמובן, אבל לא אשקר שזה היה ספק לשמוע את המצלמה מתפצחת. "תגידי, את חושבת במייקל עדיין כאן?" שאלתי בתמימות. " אני לא אתפלא אם הוא זה שחטף אותם, הנחש הזה רואה הכל" היא אמרה והמשיכה להתקדם בדריכות. הנשק שהחזיקה בין ידיה דווקא החמיא לה, גרמה לה להיראות חזקה. כששיחקתי משחקי מחשב הערצתי דמויות כמוה, סטייל לארה קרופט, אישה חזקה שיכולה לכסח מלא אנשים עם אקדח בלבד. את האמת שגם המראה של המעבדה תרם למראה המשחקי.