Not safe anymore

פרק 15-"נהנית? ספרי לחברייך!"

*אזהרה-פרק זה עלול להכיל טריגרים לאונס, רצח והפרעות אכילה*

*נקודת מבט-אלי*

התעוררתי על ספת העור של המשרד המשטרתי, לידי שכבה דינה. הראש שלי כאב בטירוף, אני לא זוכרת כל כך מה קרה, הייתי נורא עייפה וישנתי ממש חזק. "שיט מה השעה?" אמרתי בלחץ ונפלתי מהספה. הסתכלתי דרך החלון המשרדי וראיתי שכבר שעת צהריים בערך "וואו, ישנו הרבה" חשבתי לעצמי בזמן שעשיתי את דרכי להעיר את דינה שעדיין ישנה חזק על הספה. השיער הארוך והשחור שלה היה מפוזר על הספה, הנמשים הקטנים על האף והלחיים שלה החמיאו לה מאוד והיא אפילו חייכה חיוך קטן. תהיתי על מה היא חולמת, "היא ממש חמודה כשהיא ישנה" חשבתי לעצמי וגיחכתי. טוב, אין זמן לזה עכשיו. "דינה, קומי, כבר צהריים. צריך לצאת, קומי!" אמרתי לה ונערתי אותה "עזבי אותי" היא אמרה כשהעיניים שלה עדיין עצומות והסתובבה לצד השני. "נו דינה קומי" אמרתי "עוד חמש דקות" היא סיננה והתהפכה שוב "אבל צריך לצאת למעבדה, היא רחוקה" אמרתי שוב. העיניים שלה נפתחו לרווחה כששמעה את המשפט האחרון שלי. "רגע, מה השעה?" היא אמרה בבהלה וקמה מהספה בזמן שהיא מתמתחת. "כבר צהריים, אנחנו צריכים לצאת אם אנחנו רוצים להגיע או לפחות לחפש מחנה ללילה" אמרתי באחריות ושילבתי ידיים "טוב טוב, רק צריך גם להעיר את שלי וטום" היא אמרה ופיהקה. דינה קמה להעיר את שלי וטום "טום שלי קומו!" היא פקדה עליהם "עוד חמש דקות" הם אמרו ביחד בעייפות "לא אתם לא." דינה אמרה ומשכה את שלי מהספה. שלי נפלה בבהלה ואני צחקתי.

---

ארגנו את הדברים שלנו בתיקים, עברה בערך שעה מאז שהתעוררנו ועדיין היינו מאוד עייפים, אבל היינו חייבים לצאת כדי להתקדם לכיוון המעבדה שנמצאת די רחוק מתחנת המשטרה. ירדתי במדרגות הארוכות של התחנה לכיוון היציאה ודינה אחרי. שלי וטום עדיין לא סיימו לסדר את כל הדברים שלהם בתיק "אתם באים?" דינה קראה אליהם בקוצר רוח "כן, שניה באים" שלי קראה אליה בזמן שאני רואה אותה יוצאת מהמשרד ומסתבכת עם הכתפיות העבות של התיק הגדול. בכל זאת התיק היה בגודל של שלי. יצאנו כולנו מהתחנה, האוויר היה די חמים, לא היינו רגילים לזה אחרי החורף הכבד של ניו ג'רזי. יצאנו דרך היציאה האחורית של התחנה "המעבדה נמצאת 20 קילומטר דרום מערב לתחנה" דינה אמרה בזמן שהיא הסתכלה במפה "לא ידעתי שאת יודעת לקרוא מפות" שלי אמרה בהפתעה "אני מוכשרת" דינה אמרה וגיחכה.

המשכנו בדרך לכיוון המעבדה. זאת כבר הייתה שעת צהריים די מאוחרת, ידענו שאנחנו חייבים להתקדם מהר יותר כדי למצוא מקום ללילה. היצורים נוטים להסתובב הרבה בלילות והם לא כל כך אוהבים אור. תהיתי מה יהיה במעבדה "איך נצליח להגיע למרתף? בטח יש שם שומרים, איך לעזאזל נוכל לעקוף אותם? האם נפגוש שם את מייקל?" כל המחשבות האלו עפו לי בראש עד ששלי קטעה אותן "את לחוצה?" היא שאלה כאילו היא קוראת את המחשבות שלי "איך היא יודעת הכל?!" חשבתי לעצמי "קצת" שיקרתי "אני די לחוצה, אני לא בטוחה איך נצליח לעקוף את כל האבטחה שם" היא אמרה בדיוק מה שחשבתי. "תגידו, אתם חושבים שהיצור הזה עדיין חי?" טום אמר בתהייה "אני מקווה שלא, אם הוא יהיה במעבדה לא יהיה לנו סיכוי מולו" דינה ענתה בפחד שלא היה אופייני לה.