*נקודת מבט-טום*
עברו כמה שעות מאז שהכל התפוצץ. טוב חלקית התפוצץ, הריב היה בעיקר בין דינה, אלי ומייקל, אבל בכל זאת, הכעס והשקט שאחרי היה מורגש בתוך הקרונות. כמו שרב כבד שאחריו הגיעה סופה קרה שהשתיקה הכל. הלכתי לתומי על רציף של הרכבת, הכל היה שקט והרכבת תחתית הייתה קרירה, אני די בטוח שכבר לילה והשעות שלנו הפוכות לחלוטין. החלטתי להכין לי משהו חם לשתות. הלכתי למקום בו אפשר להכין את השתייה החמה בבסיס שלנו, לקחתי כוס קטנה ושמתי בה סוכר ותיון של תה, חיממתי מים בפינג'ן קטן וכשהמים רתחו שפכתי אותם לתוך הכוס. כשהסתובבתי שמתי לב דרך החלון שמישהו נמצא בקרון שמולי. החלטתי להכין גם לו כוס תה ונכנסתי עם שתי הכוסות לתוך הקרון. בקצה הקרון ראיתי את דינה, היא יושבת על הרצפה הקרה ופניה מוסתרות עם ידיה. התקרבתי אליה באיטיות ושמעתי אותה בוכה בשקט "דינה את בסדר?" שאלתי בקול מודאג "לך מכאן טום! אני לא רוצה לדבר עם אחד" היא השיבה ברוגז כשזיהתה את קולי ומשכה באף תוך כדי בכי. הנחתי את כוס התה על מושב הקרון והתיישבתי לידה על הרצפה "את יודעת, זה בדיוק מה שאמרת לי בפעם הראשונה שמצאתי אותך בוכה ברחוב" אמרתי בשקט, דינה הרימה את ראשה ועיניה היו אדומות מרוב בכי "אני לא רוצה לבכות, אני צריכה להיות חזקה" היא אמרה בשקט "לא ראיתי אותך בוכה חודשים, זה בסדר לבכות, את צריכה גם לשחרר לפעמים" אמרתי לה ברוגע והגשתי לה את כוס החמה "תו-תודה" היא אמרה לי בדמעות "בשביל מה אני פה אם לא לשמור עלייך?" אמרתי בחיוך "אפילו לא צודדתי בי בריב" היא אמרה במעט רוגז ומשכה בכתפיה. " את מכירה אותי, אני שונא לריב, אני יודע שאת צודקת ושבחיים לא היית משקרת למייקל למרות שאת לא מחבבת אותו" אמרתי לה "אתה באמת חושב?" היא שאלה אותי בקול תוהה ולגמה מכוס התה שלה "ברור, ואל תדאגי, האמת בסוף תתגלה, ואלי תחזור אלייך למרות שאני יודע שאת חושבת שהיא שונאת אותך" הבטחתי לה " איך אתה יודע את זה?" היא שאלה והרימה גבה "אני מכיר אותך יותר מידי טוב" אמרתי בחיוך וצחקקתי מעט " עכשיו קומי, לא מגיע לך לשבת פה בוכה ומדוכדכת, אני רוצה להראות לך משהו " קמתי והושטתי לה את היד. היא קמה וחייכה אלי ויצאנו יחד מהקרון.
*נקודת מבט-אלי*
ישבתי לבדי בקרון וקראתי ספר, חיפשתי את השקט שלי בכל הבלגן שקרה, הייתי נורא עייפה אבל השאלות בראשי לא נתנו לי מנוחה. כל כך הרבה שאלות כמו "למה היא משקרת לי ככה?" "מה יש לה כבר לקנא במייקל?" "מה לעזאזל הסיבה שהיא בכלל שיקרה לי מלכתחילה?" כל כך הרבה שאלות שאין להן תשובה. כדאי להעסיק את הראש שלי במשהו הוצאתי את הספר היחיד שהיה לי מהתיק והתחלתי לקרוא. קראתי את הספר הזה כבר לפחות חמש פעמים, כל פעם אני מגלה בו משהו חדש. סדרת ספרי "שר הטבעות" זו סדרת הספרים האהובה עלי, בכל פעם שאני רוצה לשכוח מהכל אני פותחת את דפי הספר ונשאבת לתוך הארץ התיכונה. "אוף, הלוואי שגנדלף היה פה כדי לתת לי איזו עצה טובה, הזקן החכם הזה תמיד יודע להגיד את הדבר הנכון" חשבתי לעצמי בזמן שהעברתי עוד עמוד בספר. בספר פתאום גלדריאל ממש הזכירה לי את דינה, גבוהה עם שיער ארוך. אומנם לגלדריאל היה שיער זהוב ובוהק ולדינה יש שיער שחור אבל הרגשתי שעם שיער פרוע וחיוך היא יכולה להאיר את כל החדר. גם באופי היא ממש דומה לה, חזקה ושאפתנית אך אצילית כאחד. הרגשתי אשמה פתאום על זה שלא נתתי לה להגיד לי למה היא שיקרה לי באותו יום במדורה וישר תקפתי, לא הייתי צריכה להיות כל כך קשה איתה... "אוקיי אני צריכה להפסיק ולהתרכז בספר" אמרתי לעצמי וחזרתי אל הספר.
בזווית העין הבחנתי בדינה דרך חלון הרכבת, היא הולכת עם טום שאוחז בידו גיטרה לכיוון היציאה מהסבוואי "מה היא עושה?" חשבתי לעצמי אבל מהר סילקתי את המחשבה הזו מהר מראשי.
סיימתי לקרוא עוד פרק בספר ויצאתי קצת מהרכבת לשאול לשלומו של מייקל.
YOU ARE READING
Not safe anymore
Actionזה לא היה סיוט האפוקליפסה כאן ואין תרופה אלי ושלי חברות טובות,נשארו לבדן, בלי הורים ובלי משפחה ומנסות לשרוד את האפוקליפסה ולשרוד כנגד כל הסיכויים.
