*נקודת מבט-אלי*
התקדמנו לעבר המעבדה, היינו די קרובים וכבר יצאנו מהעיר. הגענו לאזור של חורשה ושמענו רשרוש מאחד העצים. "עצרו, שמעתי משהו" דינה הזהירה כששמעה רחש מאחד העצים. ואז הם הגיעו, יצורים שלא ראינו לפני כן. הם לא היו נראים כמו הזומבים הרגילים או כמו היצור הגדול והמפלצתי שרדף אחרינו. הם לא היו רגישים לאור כמו הזומבים, הם היו יותר מהירים ויותר רגישים לרעש, הם היו לבנים והציפורניים שלהם היו ארוכות וחדות.
"תזהרו!" טום קרא בזמן שראה אותם מתקרבים לעברינו במהירות. הוא שלף רובה מהתיק שלו והחל לירות מספר יריות, הוא הוריד יצור אחד ואז עבר לשני. ראיתי שיצור אחד מתקדם לעברי, לא חשבתי פעמיים ושלפתי את אלת הברזל שהיית בתוך התיק שלי. התחלתי להכות ביצור, הוא היה זריז וניסה לתקוף אותי כמה פעמים בציפורניו הארוכות, אבל אני התחמקתי והטחתי את ראשו עם אלת הברזל כשאני רואה שדם מתפזר על המדשאה.
שאר היצורים התקרבו גם לשלי ודינה. שלי הוציאה את האקדח שהיא לקחה מתחנת המשטרה ובכל כוחה ניסתה להוריד את היצורים החמקמקים, והתוודעתי לעובדה שהיא דווקא מכוונת ממש טוב. היא הורידה את אחד היצורים בירייה ישירה לראשו ואז הורידה אחד נוסף. דינה גם הוציאה את האקדח מהתיק שלה וירתה ירייה קצרה לאחד היצורים שהתקדם לכיוונה במהירות, היא פגעה לו ברגל אבל זה לא עצר אותו מלהמשיך להתקדם.
היא ניסתה לעצור אותו אבל הוא כבר היה קרוב מידי, הוא חתך את הרגל של דינה בציפורניו החדות והפיל אותה על הרצפה. היצור שאג והתקרב לעברה "שלא תעז!" קראתי והטחתי את אלת הברזל על ראשו של היצור שוב ושוב. היצור נפל על הרצפה מדמם והפסיק לזוז.
פלטתי אנחה כבדה, כל היצורים חוסלו. "פאק" קראתי שראיתי את החתך המדמם של דינה. "אנחנו צריכים לקחת אותה מפה, מסוכן פה" שלי אמרה בדאגה "צריך משהו שיעצור את הדם" טום אמר "צודק, יש לך חבל?" שאלתי אותו. "כן" הוא אמר והגיש לך את החבל. ליפפתי אותו סביב הרגל של דינה והידקתי חזק כדי לעצור את הדימום "אההה" דינה פלטה גניחה של כאב ונשכה את שפתיה. "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר" אמרתי וניסיתי להרגיע אותה.
---
"מוכן? שלוש, ארבע ו..." אמרתי וטום ואני הרמנו את דינה פה אחד. היא נשענה על כתפינו וסחבנו אותה. "אנחנו לא יכולים להתרחק, המעבדה כאן" היא אמרה בקול חלוש "הבריאות שלך יותר חשובה מהמשימה הזאת" טום אמר בביטחון "הוא צודק, קודם נטפל בך ואז נמשיך" צודדתי בדבריו של טום והמשכתי לעזור לו לסחוב את דינה הפצועה.
המשכנו לסחוב אותה עד שהרגשנו שהגענו לאזור יותר בטוח, הורדנו אותה מכתפנו והשענו אותה על אחד העצים. הנחתי את התיק על הקרקע, פתחתי את התיק והוצאתי מהתא הגדול את ערכת העזרה הראשונה שלקחתי מתחנת המשטרה. הסתכלתי על דינה והיא הייתה נראית כאילו היא עומדת לאבד הכרה. "היי דינה, את שומעת אותי?" שאלתי אותה "כ-כן" היא ענתה בגמגום וקול חלש. נגעתי במצח שלה, היא הייתה מיוזעת והיה לה חום. "תקשיבי לי, אני הולכת לחטא לך את הפצע ולתפור לך אותו" אמרתי בקול רגוע ודינה הנהנה. "טום, שלי קחו איתכם מכשיר קשר ואת המפה שהמדען נתן לנו, תחזרו לאזור של המעבדה ותבדקו מה הולך שם. אם ייקרה משהו צרו איתי קשר. והכי חשוב-תזהרו" הוראתי להם. הם לקחו את התיק שלהם והלכו. ראיתי אותם מתרחקים לאט לאט עד שהם נעלמו בין עצי החורשה ואני ודינה נשארנו לבד.
YOU ARE READING
Not safe anymore
Actionזה לא היה סיוט האפוקליפסה כאן ואין תרופה אלי ושלי חברות טובות,נשארו לבדן, בלי הורים ובלי משפחה ומנסות לשרוד את האפוקליפסה ולשרוד כנגד כל הסיכויים.
