נקודת מבט ליה:
״והמנצחת היא..... שועלה!״
צעקות, רעש ובאלגן. זה כל מה שאני שומעת. חלק בעדי וחלק נגדי. אני כבר רגילה לזה.. לא חדש לי.
זה הקרב השישי שלי להיום. בכולם ניצחתי וכבר אין לי כוח להמשיך. לקחתי את הכסף שלי והלכתי.
כמובן שבדרך החוצה לא פיספסתי את אותן העיניים הכחולות שתפסו את מבטי עוד מההתחלה של הקרבות.
׳מזל שאי אפשר לראות אותי׳ חשבתי. זה יהיה באמת אסון אם כן.
כמובן שכמו תמיד הפנים שלי היו מכוסות בסוויטשירט השחור שלי שמסתיר את כולי.
הגעתי לדירה שלי ושל דניאל. דניאל הוא החבר הכי טוב שלי ואנחנו ממש כמו אחים (אם לא בדם אז בנפש).
ברגע שהגעתי דניאל ישר קפץ עליי עם מליון שאלות והתחיל לטפל לי בפצעים תוך כדי. אני אוהבת אותו אבל לפעמים הוא ממש מגזים בתגובות שלו.
אחרי שהוא סיים לטפל בפצעים שעל גופי נכנסתי להתקלח. הסתכלתי על עצמי דרך המראה. ׳הרווחתי׳ 2 מכות יבשות באזור הבטן, חתך בגבה שדניאל כבר הספיק לתפור וכמה שריטות ברגליים. לא משהו קיצוני.
מחר אני עוברת לבית ספר חדש. לצערי דניאל מכריח אותי ללמוד ולא לנשור למרות שרוב הזמן אני מבריזה אבל בכל זאת. אני לא יודעת מה היה קורה לי בלעדיו. בטח הייתי זרוקה עכשיו ברחוב אחרי כל מה שקרה לי עם ה״הורים״ שלי. אבל זה לא נושא שאני אפתח עכשיו או בכלל..
מרוב מחשבות נפלתי לשינה עמוקה, אך עם מחשבה אחת, אני רוצה לגרום לדניאל גאווה. אלוהים בבקשה תעשה שזה יקרה;
—————————————
הפעם הראשונה שלי ככותבת ולא כקוראת!! תכתבו לי אם אהבתם/ן ואני יותר מאשמח להערות. לילה טוב♥️
נ.ב הפרק הראשון יעלה ביום שני או שלישי ואני אעלה את התמונה של דניאל בהמשך❤️🥳
YOU ARE READING
My fight👊🏼
Teen Fictionליה. רק ליה. אם אתם רוצים להישאר בחיים, אל תנסו אפילו לשאול אותה על העבר שלה או על המשפחה שלה. היא מתאגרפת במשרה מלאה אז אל תטעו, היא אולי נראית עדינה וחלשה אבל היא חזקה יותר מרוב האנשים שאתם מכירים. היא קרה ואדישה ולא נפתחת בקלות בכלל, חוץ מלחב...
