השבועות הבאים עברו במהירות. מידי פעם סהר היה שולח לי מבטים מוזרים אבל אני התעלמתי . אני ורוני הפכנו לחברות טובות והיא הכירה לי את נועם החבר הכי טוב שלה ואת בן הזוג שלו קאי, ממש התחברנו ולאט לאט החומות שלי מתחילות להישבר . אני סוף סוף שמחה . אחרי אותו הערב בקרבות ובו האדם עם העיניים הכחולות ניסה להגיע אליי אני משתדלת לרדת מהרדאר. עברתי למקום אחר בקרבות שלי ואני משתתפת בתדירות יותר נמוכה. אסור לי לקחת את הסיכון שיגלו אותי אבל גם נורא קשה לי עם זה - הקרבות הם הסם האישי שלי.
התמכרתי אליהם והם הדבר היחיד שמחזיק אותי שפויה.
קבעתי עם רוני והבנים במועדון מקומי והתחלתי להתקדם לכיוונו.
השעה כרגע היא 21:34 ואני כבר הספקתי לשתות 6 שוטים של וודקה שבקושי השפיעו עליי ולדחוף מעליי כמות מכובדת של גברים שיכורים.
בסביבות השעה 22:30, נועם וקאי החליטו שהערב נגמר בשבילנו אז הם לקחו את רוני ואותי ויצאנו החוצה. בלית ברירה רוני התקשרה לאחיה בכדי שיוכל לאסוף אותנו בגלל שהגענו ברגל והבנים התעקשו שלא ניסע במונית.
סהר הגיע במהירות ולאחר מספר דקות של אזהרה מהבנים והבטחה שכשנחזור נודיע להם שאנחנו בסדר, נכנסו לרכב של סהר והתחלנו בנסיעה. מבעוד מועד רוני החליטה שהיום אני אשן בביתה ובחוסר רצון רב, אני הסכמתי.
ישבתי במושב האחורי ורוני ישבה ליד סהר במושבים הקדמיים.
במשך כל הנסיעה סהר לא הוציא מילה מהפה, אבל אפשר היה לראות שהוא עצבני. מפרקי ידיו אחזו בצידי הגה המכונית כל כך חזק עד שחשבתי שהוא יצא מהמקום, עיניו התרוצצו אנה ואנה בחיפוש אחר נקודה לא ידועה ואני התאפקתי לא להיסחף בהן ובצבען הכחול שמרעיד את כל גופי.
בשבריר של שניה צפיתי בו מסתכל עלי דרך המראה שברכב, אבל אני בטח דמיינתי. נכון?
ברגע שהגענו לביתם, סהר יצא מהמכונית ובעקבותיו רוני, בעוד אני נגררת מאחור. בפתאומיות מבהילה סהר נעצר ונעמד במקומו, הוא הסתובב לכיוון רוני ולא הניד עפעף כשצעק עליה ״אני פשוט לא מאמין שהלכת למועדון, והשתכרת מבלי לומר לאף אחד מאיתנו! את יודעת כמה דאגתי?! ועוד לגלות שהיית בכל הזמן הזה איתה?!״
הוא הסתובב לכיווני והצביע עליי בזילזול.
כשהוא הסתכל עליי ככה משהו בתוכי נשבר. גוש כבד הופיע לי בגרון ונאבקתי ברצון לבכות.
מה עובר עליי? כבר מזמן הפסקתי לבכות ולהישבר. אני חזקה עכשיו! איך זה קרה? אני לא מוכנה לתת לזה לקרות! אני לא אחזור להיות הילדה החלשה והתמימה שהייתי.
״את יודעת מה? נראה לי שאחזור לביתי. זה לטובה״ אמרתי ביובש, קוטעת את הויכוח שנוצר בין השניים ולפני שמישהו מהם הגיב כבר התקדמתי לביתי.
הספקתי לשמוע מאחורי גבי את רוני שקוראת לי ומיד לאחר מכן צועקת על אחיה כתוצאה מהתנהגותו.
לאחר כעשר דקות הגעתי לביתי, שלחתי לנועם וקאי הודעה על שהגעתי והתפניתי לספר לדניאל על יומי. כמובן שלא אמרתי לו מילה על מה שקרה לפני מספר דקות מפני שחששתי מתגובתו.
כשדניאל חזר לעיסוקיו, פניתי לחדרי, חושבת על מה שאירע לפני שעה.
בסוף הגעתי להחלטה. אני אפתח בפני רוני, קאי ונועם כמה שצריך. אני לא ארחיק אותם ממני, אבל בזה זה נגמר. אין לי מקום לעוד אדם בחיי. אף אחד אחר לא ישבור את חומות הקרח שהתאמצתי כל כך להעמיד במהלך השנים. יש סודות שפשוט אסור לספר ואני כבר יודעת- אני לא אתן לאף אחד לדעת עליי או שכל מה שעבדתי בשבילו יישבר, ולזה אני לא מוכנה.
נקודת מבט סהר:
צפיתי בה הולכת ומתרחקת ומקשיב בחצי אוזן לצעקותיה של רוני על חוסר הרגישות שלי. היא לא מבינה שהכל נאמר בלהט הרגע. מה שאמרתי הוא ההפך הגמור ממה שהרגשתי. אני משחזר בראשי את מה שקרה לפני שניות אחדות ולא מבין, איך הכל התהפך בכזו מהירות?
לא יכלתי להוציא מראשי את התמונה שלה בכניסה לאותו המועדון, היא יפהפייה אמיתית, ועצם המחשבה על כמות הבנים שהסתכלו עלייה ידי מתאגרפת וגופי נדרך. ליה שלי. האחת שבזכותה אני כבר לא הבחור שהייתי לפני. מאדם קר וחסר רגשות היא הפכה אותי לבחור מאוהב.
הדבר שהכי מציק לי? זו העובדה שהיא לא עשתה כלום בכדי לגרום לי להתנהג בצורה הזו, היא בסך הכל הייתה היא.
״סהר? סהר אתה מקשיב לי?״ רוני קטעה את מחשבותיי ונפנפה את ידה מול פניי.
לאחר כמה שניות היא נאנחה והתחילה ללכת לכיוון הכניסה לבית מיכיוון שעד עכשיו עמדנו בחוץ.
צעדים בודדים לפני שנכנסה התאפסתי ורצתי לכיוונה בכדי להתנצל ״אני מצטער על מה שאמרתי. נלחצתי כשלא מצאתי אותך והוצאתי הכל עלייך. סליחה״
״אתה יודע שאני סולחת. אבל זו לא אני שצריכה לקבל את ההתנצלות הזאת.״
היא אמרה
אני יודע שהיא צודקת. אני חייב להתנצל בפני ליה לפני שיהיה מאוחר מידי.
״את צודקת. תוכלי להעביר לי את המספר שלה בכדי שאתנצל בפנייה?״
״ברור. אני כבר אשלח לך. ברשותך אני אלך לישון״
״לילה טוב״ אמרתי לה, מעט שמח על הישגי
היא נכנסה לבית בליווי קריאת לילה טוב ואני נכנסתי מיד אחריה.
כעבור מספר דקות כבר נשלח אליי מספרה של ליה ואחרי חצי שעה שבה אני מתלבט מה לכתוב לה החלטתי להסתפק בלשלוח- ׳היי, זה סהר אח של רוני, רציתי לבקש סליחה על מה שאמרתי׳
ובנימה זו הלכתי למשרדי בתקווה לסיים את כל מה שלא הספקתי מוקדם יותר.
——————————————
סוף סוף, עוד פרק!
לילה טוב לכולן/ם❤️ ולא לשכוח לכתוב תגובות לטובה/לרעה (הכל מתקבל בברכה!) וללחוץ על הכוכב🤍
YOU ARE READING
My fight👊🏼
Teen Fictionליה. רק ליה. אם אתם רוצים להישאר בחיים, אל תנסו אפילו לשאול אותה על העבר שלה או על המשפחה שלה. היא מתאגרפת במשרה מלאה אז אל תטעו, היא אולי נראית עדינה וחלשה אבל היא חזקה יותר מרוב האנשים שאתם מכירים. היא קרה ואדישה ולא נפתחת בקלות בכלל, חוץ מלחב...
