נקודת מבט סהר:
עוד בוקר. קמתי על הספה, נזכר במאורעות הלילה הקודם ומתחיל לחשוב על הערב. אני מתכוון לנסות את מזלי וללכת לקרבות כדי לראות אותה. את ׳שועלה׳. הכל כל כך מסתורי בה. בגוף שלה שזז מצד לצד כשהיא מחפשת את נקודת התורפה של יריביה והעיניים שלה, הירוקות שכמעט ולא רואים עם הברדס השחור שלה. היא פשוט מדהימה, וכל חלק בגופי רק רצה להתקרב אליה ולראות מיהי.
התארגנתי ויצאתי לבית הספר, לא מוותר על הקפה החזק שרונה הטבחית הכינה לי ומודע לכך שלשעה הראשונה אני כבר לא אספיק להגיע.
בכל פעם שחשבתי על ליה הזכרתי לעצמי את המנטרה שלי- ׳זו העיר שלי. הבית שלי. אני סהר קווין ואני שולט כאן. לא אף אחד אחר.׳
בכל שנייה שהעברתי בחשיבה עליה כך נפלה עליי ההבנה יותר ויותר- לא משנה כמה זמן זה ייקח אני אפצח את התעלומה שאופפת את ליה.
הגעתי לבית הספר והלכתי לכיוון המחששה, כבר הרבה זמן שלא נפגשתי עם החברים שלי. בזמן האחרון אני כבר לא אני וזה הרגע לשנות זאת.
נקודת מבט ליה:
קמתי בבוקר, ביצעתי את ארגוני הבוקר שלי והחלטתי לשבת הפעם עם דניאל לארוחת בוקר. כבר המון זמן שלא דיברנו.
״בוקר טוב ליפהפייה הנרדמת, את נראית מוזר, קרה משהו?״ הוא שאל אותי כשדאגה נשמעת בקולו.
נאנחתי כשהבנתי שכבר אין לי מה להסתיר ושפכתי בפניו את ליבי. סיפרתי לו הכל- מהרגע שנכנסתי לבית הספר ועד אתמול. חוץ מההרגשה המוזרה שהייתה לי כשדיברנו. ייחסתי את זה לכמויות הכעס שהיו אצורות בי והתעלמתי מכל אפשרות אחרת.
כשסיימתי לספר לו,
הוא אמר לי ״את באמת חייבת להפסיק להיכנס לצרות, כבר על היום הראשון עשית בעיות? הבטחת לי שתנסי!״
נכחתי בתבוסה מעורבבת בתסכול והגבתי ״אבל הפעם הצרות הן אלה שבאו אליי ולא אני אליהן! אני באמת מנסה!״ וידעתי שבחלק הזה אני צודקת.
״אני באמת חשבתי שבבית הספר הזה יהיה לך יותר טוב, תבטיחי לי שלא משנה מה יקרה פשוט תנסי להיות ילדה טובה. בבקשה?״ הוא ניסה לשכנע אותי בטון רגוע אבל מאוכזב וטיפה עצבני, ואני יודעת שאם לא הייתי רואה את הסערה שמתחוללת בעיניו עוד הייתי מאמינה לו.
״אני מבטיחה״ אמרתי בשקט.
הוא חיבק אותי ויצאתי לכיוון בית הספר.
כשהגעתי, החלטתי לשבת קצת ולא להיכנס לכיתה כי ידעתי שאני לא מספיק רגועה בשביל זה. מצאתי פינה שקטה בקרבת המחששה והתיישבתי שם, מניחה את האוזניות הלבנות באוזני ומאזינה למוזיקה שקטה ונעימה. מוזיקה זה בין התחביבים הכי גדולים שלי, אני יודעת שיש לי קול טוב והרבה אנשים אמרו לי זאת בעבר אבל אני לא אוהבת את הרעיון של לשיר מול קהל. לאט לאט נרגעתי והתחלתי להיסחף אל תוך המוזיקה, מתעלמת מכל הרעשים שמסביב.
נקודת מבט סהר:
אחרי שישבתי קצת עם החבורה שלי, החלטתי שאני צריך קצת את השקט שלי אז התחלתי להתקדם קצת אל הפינה השקטה שלי בבית הספר, אבל כשהגעתי שמעתי מישהי והבנתי שכבר תפסו לי את המקום. במקום להתרחק הסתקרנתי לראות מי הנערה עם הקול המדהים ששרה בפינה שלי אז התקדמתי בשקט ונעמדתי מאחוריה ובדיוק שהתכוונתי לעמוד מולה ולראות מי היא, היא סובבה את ראשה ונתנה לי נקודת מבט טובה יותר על פניה.
כמובן שהגורל רוצה ללעוג לי כי מי אם לא ליה תשב שם.
עמדתי כמו מציצן, מביט בפניה היפהפיות שהיו כל כך מרוכזות במוזיקה שהאזינה לה, בעיניה העצומות ובשפתיה הפתוחות מעט שמזמזמות שיר אקראי. היא נראית מושלמת, וממש כמו קסם, מצאתי עצמי עומד שם בפינה לא ברורה ולא מסוגל להסיט את מבטי ממנה.
במהירות האור היא הסתובבה כמי שיודעת שהסתכלתי עליה כבר זמן מה, מיקדה את מבטה עליי, ובדיוק כשהיה נראה שהיא מתכוונת ללכת לכיווני היא שינתה את כיוון הליכתה והתקדמה לכיוון היציאה מבית הספר.
אני כל כך מטומטם!! חשבתי שוב ושוב והתחלתי לרוץ לכיוונה.
נקודת מבט ליה:
אתם מכירים את ההרגשה הזו שמישהו צופה בכם? את העיקצוצים בעורף שגורמים לך לזוז באי מנוחה במקום כי אתה מרגיש לא בנוח? זו ההרגשה שלי כרגע.
עצרתי את המוזיקה וחיפשתי בעיניי את האדם שצופה בי ומי יהיה שם אם לא סהר קווין? אותו אחד שאיים עליי אתמול.
התכוונתי ללכת לכיוונו אבל אז נזכרתי בהבטחה שלי לדניאל והחלטתי ללכת משם ולהבריז לחלוטין מבית הספר.
נעצרתי כשיד גדולה וחזקה אחזה בידי.
הרמתי את ראשי ופגשתי בעיניים כחולות מבולבלות.
זה היה..
———————————————
אני פשוט לא מאמינה שכל כך הרבה אנשים החליטו לקרוא את הספר שלי!!! זה מטורףףף תודה רבההה❤️❤️
יש לי עוד המון פרקים כתובים אבל אני לא מרוצה מאף אחד מהם ולכן אני עדיין לא מעלה אותם.
אני אשתדל להעלות את הפרקים בקצב מהיר יותר❤️
ואחרי שסיימתי לחפור- שתהיה לכם שבת שלום♥️
YOU ARE READING
My fight👊🏼
Teen Fictionליה. רק ליה. אם אתם רוצים להישאר בחיים, אל תנסו אפילו לשאול אותה על העבר שלה או על המשפחה שלה. היא מתאגרפת במשרה מלאה אז אל תטעו, היא אולי נראית עדינה וחלשה אבל היא חזקה יותר מרוב האנשים שאתם מכירים. היא קרה ואדישה ולא נפתחת בקלות בכלל, חוץ מלחב...
