My fight👊🏼

פרק 4🤎

וזה היה..
סהר. למה הוא לא עוזב אותי?
"מה אתה צריך?" שאלתי אותו בקול קר כקרח , "ממתי את שרה ככה?" הוא החזיר בתגובה מהולה בהתעניינות ומעט כעס.

"זה לא מה שצריך לעניין אותך. עכשיו, אני מאוד אודה לך אם תעזוב את ידי" אמרתי לו, נורא מאופקת וחסרת סבלנות, בזמן שאני מביטה בידו האוחזת בידי ומתעלמת מהעקצוצים שעוברים בגופי. מה עובר עליי?!

הוא עזב את ידי ואני מיהרתי ללכת לכיוון השער מתעלמת מהקול הקטן שבראשי שצועק עליי להפסיק להתעלם ממנו ולהתכחש לעצמי. אותו קול שצועק עליי שגם לי מגיע. שגם לי מגיע להתאהב. אבל אני המשכתי להתעלם. לא משנה באיזה שלב בחיי, העבר תמיד ירדוף אותי ואני יודעת את זה.

-פלאשבק-

עוד מכה.

בעיטה.

ירקתי את הדם שהצטבר בפי ולא הוצאתי מילה.

העינוי הנצחי הזה לא נגמר. אני כבר יודעת לא לבכות. והכאב? כבר התרגלתי. הוא נסבל.

התרגלתי להכל.

שום דבר לא יציל אותי.

אני כבר אבודה.

-סוף פלאשבק-

התעלמתי מהזיכרונות שאיימו לצאת. קפצתי בקלילות מעל הגדרות של בית הספר והתקדמתי אל ביתי.

נכנסתי לבית, מחפשת את דניאל ונאנחת בייאוש כשנזכרתי שהוא כבר יצא לעבודה.

דניאל עובד בכנופיית פשע בתור אחד המנהיגים שלה. הוא והחבר הכי טוב שלו, רועי, עובדים בזה ביחד ומרוויחים המון. מידי פעם בפעם הם מביאים לי עבודות קטנות כי אני מבקשת אבל זה קורה לעיתים רחוקות כי דניאל לא רוצה שאני אהיה יותר מידי מעורבת בכל נושא העולם התחתון. לא פעם ולא פעמיים אמרתי לו שעצם העובדה שאני משתתפת בקרבות אגרוף זו סוג של עבודה בעולם התחתון כי אלו קרבות לא חוקיים אבל זה לא עזר. בסופו של דבר אני מכבדת אותו ואעשה הכל בשבילו ולכן אני לא מתעקשת יותר מידי.

---

דפיקות בדלת. השעה היא 16:00 בצהריים והתכוונתי לצאת לחדר הכושר בשביל להכין את עצמי לקרב שקבעתי לערב.

אף אחד לא אמור להגיע לכתובת הזו ולדניאל יש מפתח.

נדרכתי במהירות. ניגשתי לשידה שבסלון והוצאתי משם אקדח שחור שמשמש אותי כשאני עוזרת לדניאל ורועי בכנופייה שלהם. בינתיים, הדפיקות על הדלת התחזקו ואני כבר נעמדתי ליד הדלת והצצתי בעינית שלה.

נרגעתי. זו בסך הכל הסטוקרית, אחותו של סהר. הכנסתי את האקדח לאחורי מכנסיי ופתחתי לה את הדלת.

" מה את עושה פה?" שאלתי אותה בחוסר התעניינות בולט, היא נראתה מפוחדת והתחילה למלמל דברים לא מובנים. "את יכולה להיכנס, ואל תדאגי אני לא אהרוג אותך או משהו כזה.." אמרתי, יותר לעצמי מאשר לה וגיחכתי לנוכח מצבה.

היא נכנסה ואמרה לי "לא הגעת היום, אז המורה ביקשה שאעביר לך את מה שפספסת" היא העבירה לי חבילת דפים והתכוונה ללכת אבל עצרתי אותה ואמרתי "אני באמת מצטערת על מה שקרה בינינו. פשוט קשה לי להתחבר לאנשים ויש לי פיוז ממש קצר. בקיצור, סליחה." סיימתי את הנאום שלי ונשמתי טיפה. היא היססה מעט אבל מיד ענתה "יודעת מה? אמנם התחלנו ברגל שמאל אבל אני בטוחה שנסתדר, ואני אשמח לחברה! התחלה חדשה?"

"התחלה חדשה" הסכמתי וצחקתי. בפעם הראשונה מזה הרבה זמן חייכתי. חיוך אמיתי. אחרי שרוני הלכה נזכרתי בקרב של הערב ובתוכניות שלי ללכת לחדר הכושר. זה הולך להיות לילה ארוך.. התקדמתי לחדר הכושר והתחלתי להתאמן.

נקודת מבט סהר:

אחרי יום שלם של השלמת עבודות וישיבה מייגעת במשרד שכללה קנקן שלם של קפה ומספר כוסות ויסקי משובח, הגיע הערב ואני כבר הגעתי לקרבות. המקום היה מלא עד גדותיו- אנשים מבוגרים שכבר הספיקו להמר על כמות מכובדת של כסף, ונערים משועממים.

הקרבות התחילו ואני רק הודיתי לאלוהים על הרעיון להשתמש בברדס של חולצתי בכדי שיסתיר את פניי. אף אחד לא אמור לדעת שאני מגיע למקומות האלו, במיוחד כשמדובר בי. סהר קווין. הצהובונים יחגגו על הידיעות הללו וההשמצות שיוציאו עליי ועל משפחתי ייהרסו אותנו. זה הסוד הקטן שלי. בקרב השני לאותו היום שועלה כבר עלתה. נשמתי לרווחה. כבר התחלתי לחשוב שהיא לא תגיע. היא הייתה רעולת פנים. כל כך מרוכזת באדם שמולה עד שלרגע חשבתי שהיא טורפת המתמקדת על הטרף שלה. היא הייתה פשוט יפהפייה. אחרי מספר סבבים שעברו כהרף עין היא סיימה, לקחה את הכסף שלה והתקדמה לכיוון היציאה.

השעה הייתה 00:15 והחלטתי לנסות את מזלי ולגלות מי היא. התחלתי לצעוד אחריה אבל היא שמה לב לכך והתחילה ללכת מהר יותר עד שבשלב מסוים איבדתי את עקבותיה.

לבסוף ויתרתי, הנעתי את המכונית שלי ונסעתי במהירות לביתי, כשבליבי אני מקלל את עצמי על שאיבדתי אותה. בדרך קיבלתי שיחת טלפון כשעל הצג מראה שלי שהמתקשר הוא יונתן החבר הכי טוב שלי והאדם הכי קרוב אליי. בדרך כלל הוא לא מתקשר בשעות האלה אז עניתי מהר, מתפלל שלא קרה משהו רע.

"מה קורה? הכל בסדר?" שאלתי במהירות. הוא צחק והתחיל למלמל מספר דברים לא מובנים ואני כבר הבנתי שהוא שיכור. הוצאתי ממנו את מיקומו ובפניית פרסה חדה כבר הייתי בדרכי אליו. כשהגעתי, מצאתי אותו יושב על המדרכה כשעל רגליו בחורה בלונדינית וגופה הצנום צמוד אליו. בידו הפנויה הוא החזיק בקבוק וודקה שכמעט ונגמר. זו לא הפעם הראשונה שאני מוצא אותו ככה ובכל פעם מחדש הוא מסרב להסביר לי מה קורה לו. הזזתי את הבחורה ממנו והכנסתי אותו לרכב שלי. את הבחורה הכנסתי למועדון וביקשתי מהברמן שידאג לה, ולאחר שניות ספורות כבר התחלתי לנסוע לכיוון ביתי.

כשהגענו העליתי אותו לחדר האורחים שבקומה הראשונה, קילחתי אותו במהירות והכנסתי אותו למיטה. אני עליתי ישר אחריו לחדרי ודילגתי על שלב המקלחת. היום הזה היה ארוך מידי.

——————————————
בפעם הראשונה אני נורא מרוצה מאיך שכתבתי את הפרק! לקח לי המון זמן להקליד אותו אז בבקשה תצביעו לי ותכתבו תגובות לשיפור ולתיקון❤️ הכל בא בברכה🤍