My fight👊🏼

פרק 6💚

נקודת מבט ליה:
שעה. שעה של ישיבה מבוזבזת מול הטלפון הנייד וניסיון חסר תועלת להחליט מה לכתוב בתגובה להודעה של סהר.
לבסוף החלטתי להסתפק בלכתוב לו ״מאיפה יש לך את המספר שלי?״ ולנסות לגמור את השיחה כמה שיותר מהר.
אחרי מספר דקות הוא כבר שלח לי בחזרה ״רוני הביאה לי אותו, רציתי לבקש סליחה על אתמול:)״
הבוגדת הקטנה הזו! אני לא מאמינה עליה!
״הבנתי. הכל טוב.״ שלחתי לו באדישות האופיינית לי והתנתקתי מהוואצאפ.
אני ממש לא צריכה את הסליחות שלו, הרי אני כבר החלטתי- אני לא אפתח ליותר אנשים ממה שצריך! ואני מקיימת את ההחלטות שלי.
ויתרתי על היציאה היום לבית הספר כשראיתי שעל הצג של הטלפון שלי כתובה השעה 12:57 ונשארתי בבית, עוד מרגישה את כאב הראש מהערב מענה אותי. לקחתי כדור לכאבים וחזרתי לישון, תוך כדי מחשבה מהירה ללכת לחדר הכושר אחר הצהריים אחרי המון שלא הייתי בו.

נקודת מבט סהר:
״הבנתי. הכל טוב.״ היא שלחה.
זהו? זה כל מה שאני מקבל? הכל טוב? לא, הכל לא טוב! אני לא מתנצל ובדרך כלל אפילו רגשות אשם אין לי אז למה אני מרגיש רע כל כך?!
היא באמת משהו מיוחד.

הבנתי שאני צריך לנקות את הראש אז שלחתי ליונתן הודעה- ׳מתאים לך מועדון בערב?׳
׳ברור אחי! באמת נעלמת לנו בזמן האחרון!׳ הוא שלח במהירות.
גיחכתי לעצמי וחזרתי לטפל בניירת שבמשרדי. החיים ממשיכים. ׳רק חבל שהם לא ממשיכים איתה׳
אפילו כשאני מנסה להמשיך הלאה היא לא עוזבת את מחשבותיי. ובפעם העשרים לאותו הבוקר קפצה לי התמונה שלה מאותו הערב במועדון לראש. אם מבחוץ נשארתי אדיש וקר כהרגלי- מפנים הרגשתי שאני דופק את ראשי שוב ושוב בקיר.
למה הכל כל כך מסובך?!
דפיקות עדינות בדלת משרדי קטעו את מחשבותיי.
״פתוח!״ עניתי בקול רגוע בניסיון להסתיר את הסערה המתחוללת בקרבי.
רוני נכנסה לחדר עם מבט רציני מהול בעצב על פנייה. ״הכל בסדר?״ שאלתי,
בדרך כלל אף אחד לא נכנס למשרדי ומשום כך הופתעתי לראות אותה.
״אני צריכה לבקש ממך משהו סהר. מה שאני הולכת לבקש הוא חשוב לי מאוד ואני מתחננת שתהיה רציני.״ היא אמרה לי וכמעט בכתה.
גופי היה דרוך וקשוב. ידעתי שאם מישהו פגע באחותי וגרם לה להיות כך אני לא אבזבז שנייה של חוסר מעש ואצא אחריו. לא משנה מה היא תבקש. הרגשתי כמו קפיץ מתוח שמחכה להשתחרר. בראשי התחילו לרוץ כל הסיטואציות הגרועות ביותר שיכלו לקרות. בשיניים חשוקות סימנתי לה לשבת מולי ואמרתי ״ברור.״
היא לקחה נשימה ארוכה לפני שדיברה והתחילה ״לבחורה שביקשת ממני את מספרה אתמול קוראים ליה אבל את זה אתה כבר יודע.״ היא גיחכה לעצמה בשקט והמשיכה ״אני לא יודעת מה הכוונות שלך כלפיה אבל אני חייבת לבקש ממך שלא משנה מה תעשה, בחיים אל תפגע בה. אני רואה את המבטים שלכם אחד כלפי השני ואני יודעת שקורה ביניכם משהו לא משנה מה אתם טוענים, אבל היא עברה כל כך הרבה אז אני רק מבקשת שתיזהר איתה, אני חוששת שאם תפגע בה זו תהיה מכת נוק אאוט שהיא לא תתאושש ממנה, ואני לא מתכוונת לאבד את החברה היחידה שיש לי״ היא אמרה בטון נמוך ועיניים נוצצות ולאחר כמה שניות של שקט יצאה מהחדר.

לא ידעתי מה להגיד.
מה היא עברה בחייה שצילק אותה כל כך חזק? ולמה בכל פעם שאני חושב שאני מתקדם בניסיונותיי לפצח אותה אני רק נשאר עם יותר שאלות?
בהחלטה של רגע כבר שלחתי לה הודעה ״מחר בשמונה אני ואת יוצאים. תלבשי משהו נוח.״ ובלי לתת לה אפשרות לענות, התנתקתי.
קיוויתי שמחר אני אצליח למצוא כמה תשובות לשאלותיי.
הבחורה הזו תהיה שלי.

————————————————
סוף סוף, אחרי מחסום כתיבה קשה והמון זמן שלא העליתי פרק- יש לנו את פרק 6!!!! ווהווו
אמנם השעה היא 1:28 לפנות בוקר אבל בכל זאת!!!!
                     +
אני פשוט בשוק שהגענו ל200 צפיות בסיפור שלי!!!! אהאעאה
תודה תודה תודההההה
אל תשכחו לכתוב מה חשבתם ואיפה אפשר לשפר ולתקן וגם אם סתם אהבתם❤️
וכמובן לא לשכוח להצביע🤍
לילה טוב לכולםםם❣️
❤️🧡💛💚💙💜🖤🤍🤎