האובססיה במסכה

פרק 18

נ.מ של ג׳ימין

היום זה יום הלוויה שלו, אני ויוגיום הלכנו ביחד, לא רציתי ללכת לבד אז הבאתי את יוגיום, אני ויוגיום עמדנו בזמן שקברו את טאהיונג, זה הרגיש נורא, דמעה אחת זלגה מעייני ואפילו לא טרחתי לנגב אותה ״היי... אני יודע שזה קשה אבל תיהיה חזק אוקי צ׳ים״ שמעתי את יוגיום לוחש לי באוזן אבל מבלי להקשיב פשוט הנהנתי, לא רציתי להקשיב לכלום רציתי לחשוב שזה חלום.

נ.מ של??

הסתכלתי על ג׳ימין מאחורי העץ שהיה שם, כל מה שחשבתי זה שהוא אהב את המתנה שלי, אני בטוח, הוא אפילו לא יודע מי אני, הוא מכיר אותי אבל עדיין לא יודע שזה אני, איזה סתום, אני לא מבין איך הוא לא יכול לנחש שזה אני... במלא על מי אני עובד אני לא רוצה שהוא ידע, חייכתי לעצמי וכל מה שרציתי לעשות זה לבוא אל ג׳ימין ולנשק אותו בתשוקה רבה, אבל לפני זה... צריך ללמד אותו לקח, על זה שהוא ברח ממני,

זאת לא תיהיה הפתעה הראשונה, זאת אחת הפתעות רבל מחכות לו הרבה הפתעות מדהימות בעייני, אני כבר יודע מי יהיה הבא בתור... נקווה שהוא יואהב את המתנה הזאת כמו הראשונה

נ.מ של ג׳ימין

הרגשתי שוב שמישהו צופה בי, ההרגשה הזאת לא נעלמת, כל פעם מחדש אני מרגיש, ואני מרגיש שזה רק מתגבר ״אני מרגיש שמישהו עוקב אחרי״ לחשתי ליוגיום באוזן, יוגיום הסתכל עליי במבט מוזר ״שוב? למה את מרגיש את זה״ יוגיום דיבר בטון חלש ״אני לא יודע, זה בחיים לא עובר זה רק מתגבר, אני מזמן לא הרגשתי ככה״ ״אז אל תרגיש..״ ״אבל איך?״ ״פשןט תחשוב שזה לא אמיתי״ הנהנתי , לא יידעתי מה להגיד, לא רציתי להתחיל מריבה מטופשת, במלא זאת הלוויה של טאהיונג, אני לא רוצה להרוס

נ.מ של??

צילמתי כמה תמונוץ של ג׳ימין, להוסיף לאוסף שיש לי כבר, מזמן לא עשיתי את זה מאז שהיינו ביחד, ושרק הכרנו ושהוא היה אצלי בבית, הוא אהב את זה , אני בטוח, אני בטוח שהוא תמיד רצה אותי ואני אותו, זה בחיים לא השתנה, הוא פשוט מפחד להגיד את זה... ואני יעזור לו לממש את זה, ויראה לו שהיא באמת רוצה אותי

אין מה שאני לא יכול להשיג, אני הארנב במסיכה

תודה שקראתם רץ הפרק וסליחה שלקח לי הרבה זמן לעלות, אני פשוט בתקופה עסוקה אני אנסה לעלות תמיד בימי רביעי❤️❤️