שבועיים עברו מאז שעמית נתקל בי באותה סמטה על התפר של תל אביב יפו.
בשבועיים האלו הוא הגיע כל ערב למסעדה וביקש במיוחד שאני אגיש לו .
הוא היה מגיע קצת לפני הסגירה כך שהוא יוכל להיות הלקוח האחרון שלי ואז הוא יוכל להחזיר אותי , בהתחלה התנגדתי, לא התאים לי שכל יום הוא יחזיר אותי הבית בשעות מאוחרות, אבל התחלתי לחבב את זה .
מי לא אוהבת גבר חתיך שזורק עליה תשומת לב?
וגם אהבתי מאוד את העובדה שאני לא צריכה ללכת לבד , בחושך , מרגישה את הצללים משתלטים לי וכל רחש קטנטן גורם לי להריץ תסריטים וכותרות בעיתון על ״הצעירה שנהרגה בעודה חוזרת מהעבודה״.
יש לי את עמית , החתיך עם החיוך הכובש.
בשבועיים האלה דיברנו די הרבה, מיום ליום העשר דקות נסיעה התארכו בעוד טיפה, מנצלים את הדקות החאורנות לשיחות לא עמוקות מדי.
יש פה משהו, חד משמעית, אני יודעת טוב מאוד שאהבה זה לא, אבל אי אפשר להתכחש למתח המיני המטורף שיש בין שנינו.
אני מרגישה איתו דברים שאף פעם לא הרגשתי , לאף אחד , אפילו לא לדביל שיצאתי איתו לפני שנתיים בכיתה יא .
״אבי״ קול מוכר שהתחלתי לחבב לאחרונה הגיח מאחורי יחד עם זוג ידיים שליטפו את כתפיי, לא מוגזם מדי אבל בהחלט עושה את העבודה.
עמית.
חיוך ישר עלה על פני .
״לא סיכמנו ששם של גבר בן חמישים לא הולם אותי?״ הסתובבתי עליו וחיבקתי אותו קלות לשלום, מרגישה את הציצי שלי נמחץ טיפה בתהליך ומיד תמונה של שנינו עירומים עלתה לי בראש, גורמת לי להאדים טיפ טיפה על הראש הכחול שיש לי. מסתבר שלבלות את כל בתיכון בחבורת בנים קצת דפק אותי.
״לא יודע נראלי שהשם של הגבר בן חמישים קצת עושה לך את זה, למה את מסמיקה עוד לפני שאפילו הספקתי להחמיא לך על כמה את יפה״ חייך בגנטלמניות , בחורות תשמעו לי , תזהרו מגברים כמו עמית , הוא יכול להפיל כל אחת בפח עם החיוך הכובש הזה והפלירטוטים הקלים האלה.
זה פשוט וואו! מתכון מנצח שיגרום לכל בחורה משהו בתחתונים.
קנאה קלילה עברה בגופי על כך שהחיוך שלי אפילו לא חצי משלו .
צחקקתי ואודם נוסף עלה על לחיי מהמחמאה שלו. אני רגילה לחיבה כזאת מגברים אבל לא ככה מובהקת.
״מה אתה עושה פה ?״ שאלתי בנונשלנטיות , לפחות מנסה.
״באתי להציע משהו, חשבתי אולי נצא השבוע לאיזה סרט? מסעדה? באולינג? ים? פיקניק?״ עמית דיבר כל כך מהר שאפילו לא הצלחתי להבין את חצי מהמדברים שהציע . אבל אפילו המעט ששמעתי הספיק בשביל לגרום ללחים שלי לעוד צבע.
״אפשרי ביותר״ עניתי בחיוך לאחר שדמיינתי במוחי איך ערב מלא בחיוכים שלו ופלירטוטים יראה .
ללא ספק ערב טוב. ערב טוב מאוד.
״למה מהם רק?״ שאל עם חיוך מגוחך, כך שנגררתי אחריו בצחקוקים המטופשים .
לרגע הרגשתי בת 15 שוב , כשנועם ארביב מכיתה ט2 ואני יצאנו יחד באמת וחובה.
נועם ארביב היה המקובל החתיך, ללא ספק ילד קטן ומטומטם שהיה ״אלוף״ הכדורגל של הבית ספר וזכה לפופלריות רבה על כך שהוא בועט כדור עגול לשער מרובע ומכניס. דביל.
״להכל , לא ממש אכפת לי.״ אמרתי כשסוף סוף סיימתי לסדר את הלוקר שלי בחדר הצוות ואספתי את תיקי איתי לכייון היציאה יחד עם עמית .
לא מבינה איך הוא תמיד נכנס לפה.
