יומיים נוספים שאני מסתובבת ברחבי תל אביב ומחפשת אחרי הבר שיעסיק אותי עברו, ועצירה לקפה ומאפה במסעדה החביבה הפכה למנהג, כל יום מאפה אחר, ככה אמשיך לפחות עד שאחקור את כולם או עד שיגמר לי הכסף. מה שיבוא קודם.
השעה עכשיו אחת עשרה עשרים ואחת בלילה ואני עדיין מסתובבת ומחפשת אחרי בר מתאים.
עד עכשיו היו מספר ברים שחיפשו עובדים אבל האינטואיצה שלי אליהם לא הייתה משהו ככה שלא מיהרתי לחתום על החוזה, לא הרגשתי שלמה עם המקום והקהל שמגיע אליו ואם אני לא שלמה עם זה אני לא אוכל לעבוד שם, במיוחד שאני עומדת לעבוד שם בלילות ולחזור לבד בשעות מאוחרות ולהיאנס פחות בסדר העדיפויות שלי. וחוץ מזה, ראינו כמה טוב יצא ממישהו שעקב אחרי בלילה בפעם הקודמת.
מרחוק הצלחתי לשמוע במעומם שיר מועדנים מוכר, וחייכתי שהצלחתי לכוון את עצמי נכון לבר ה18 ברשימה שלי.
אחרי עוד כמה מאות מטרים נכנסתי לבר, אוזני התמלאו במוזיקה רועשת והרחתי זיעה וסיגריות, ריח של בר טיפוסי, המועדון-בר היה נראה יוקרתי אבל לא מוגזם, ראו שהשקיעו שם כסף ושהוא מטופח אבל לא באופן פלצני. הוא לא היה מקום שעמית היה מבלה בו וזה כבר נקודה טובה למקום. הייתה אבטחה במקום שזה כבר מרגיע, עוד נקודה.
התקדמתי לכיוון הבר וניסיתי להגיע לברמן דרך ההמון הצפוף, אנשים החליטו לחגוג את הסופש מוקדם. יום רביעי זה אכן לא יום אידיאלי לחפש עבודה בברים אביה! נזפתי בעצמי וניסיתי להמשיך ולפלס את דרכי לברמן המיוחל .
״מה אפשר להציע ליפהייפיה כמוך לשתות?״ אחד משלושת הברמנים שאל בחיוך כובש אחרי שהתפנה אליי, חיוך כובש אחד כבר הפיל אותי מותק. אבל נחמד לדעת שהעובדים לא כמו הכלבה מהבר באבן גבירול. עוד נקודה.
ושוב, חזרתי על אותה שאלה שחזרתי עליה יותר מדי פעמים בשבוע האחרון, ״האמת לא באתי בשביל לשתות, אני מחפשת עבודה, יש לכם משרה פנויה?״ למרות שיש כאן שלושה ברמנים נראה כי הלחץ אכן בלתי אפשרי וזה רק רביעי למען השם.
״האמת שאני לא ממש יודע, אבל כמו שאת רואה הלחץ פה די מובהק, תבדקי עם המנהל בקומה למעלה תגידי שתומר שלח אותך.״ הוא הסביר והחווה עם ידו לכיוון המדרגות שבצד.
הודתי לו בחיוך והתקדמתי לכיוון המדרגות חוזרת לפלס את דרכי בהמון, ירד לי החשק להיות פה בחמישי כבר.
היו שתי סוגי מדרגות צמודות אחד שמובילה לדלת צדדית שחורה ואחרת שמובילה למתחם הוי א פי כנראה כי לא היה שם הרבה אנשים כמו בלמטה, בין המדרגות עמד שומר מאיים שבודק אילו אנשים נכנסים לאיפה.
״היי,אני מחפשת את הבוס״ הסברתי לשומר שהרים גבה, כנראה מאיך שאני לבושה, לא כל יום רואים בחורה בבר עם גינס חולצה וסניקרס וקוקו נמוך מבולגן אחרי משמרת .
״למה?״ שאל בקול תקיף ומעט מאיים, ״אני מחפשת עבודה״ עניתי ללא היסוס, לא עשיתי שום דבר רע שאני אמורה להסס לגבי מה שאני אומרת. ״הוא יודע שאת אמורה להגיע?״ ״לא, אבל שאלתי בבר ותומר שלח אותי לפה.״ עניתי נזכרת במה שהברמן אמר, כנראה וידע את הפרוצדורה.
השומר לחץ על כפתור שמחובר לאוזניה שלו והודיע על בואי, לאחר אישור הוא הנהן וסימן בידו למדרגות מצד ימין, שהובילו לדלת צדדית .
עליתי בגרם המדרגות אחת אחת עד שהגעתי לדלת השחורה, תקתקתי בדלת ואז הבנתי שזה היה רעיון טיפשי כי הרעש פה די חזק, איך בדיוק מישהו ישמע את זה.
דחפתי את הדלת ונכנסתי לבפנים מכניסה איתי רעש לחדר השקט ובכך גורמת למנהל להרים את מבטו מהמסמכים שהחזיק, וכל נתן לי זווית מצוינת לחקור את פניו, הוא בהחלט גבר נאה בערך בגיל עשרים וארבע לדעתי, יופי קצת מחוספס, זקנקן שחור שיער קצוץ עיניי דבש, גבר מזרחי טיפוסי. ״תכנסי״ הוא הורה וסגרתי אחרי את הדלת מעמעת את קולות המוזיקה המרעישה ומחזירה את השקט הנעים לחדר, התקדמתי והתיישבתי על הכיסא שמולו, ״עדן״ הוא שלח את ידו ללחיצה, ״אביה״ החזרתי ולחצתי את ידו.
״מה מביא אותך אלי?״ שאל והניח את המסמכים שהיה עסוק בהם דקות לפני על השולחן, ״אני מחפשת עבודה״ עניתי בישירות, לא הולכת סחור סחור. ״ויש לך ניסיון?״ הוא חקר את מראי, מוםתי על מה שלבשתי. ״כן, בירמנתי עד לא מזמן״,
״בת כמה את בכלל? את יכולה לעבוד בשעות האלה? שעת סגירה ביום רגיל היא בערך בשלוש וסופשים בחמש״ , ״אני מודעת לשעות העבודה, זה בדיוק למה שחיפשתי עבודה בבר״ , ״אפשר לשאול למה?״ הוא שאל בקור, ״אני מתכננת ללמוד בצהריים״ עניתי בקצרה, וגורמת לו להרים גבה ״אני יכול לראות את התעודת זהות שלך?״ התרוממתי קצת והוצאתי את התעודת זהות מהכיס האחורי שלי, לא הייתי מהבנות האלה שלוקחות איתן תיק לכל מקום שהם הולכות, לקחתי איתי תיק רק כשלבשתי טיץ, שאין בו כיסים בשביל לאחסן את הדברים הקבועים שלי טלפון, אוזניות, מפתחות, תעודות זהות ורישיון.
הגשתי לו את תעודת הזהות שלי והוא הביט בה במבט בוחן והגיש לי אותה בחזרה.
״תראי מבחינת גיל את מתאימה, אחרי צבא מעל 18 הכל טוב, וגם יש לך ניסיון ככה שזה פלוס רציני, אבל אני לא יודע עד כמה תתאימי למקום, כמו ששמת לב יש פה בעיקר ברמנים גברים, נשים לא מסתדרות טוב עם הגברים שבאים לפה ואת לא נראית מאלה שיסתדרו איתם בכל מקרה.״ הוא רומז פה משהו או שאני מדמיינת, ״אתה אומר לי פה בעצם שזה לא?״ שאלתי בחוסר סבלנות, שונאת סחור סחור כבר ציינתי?
״לא בדיוק, תראי אני באמת צריך עובדים במיוחד עכשיו מתחיל הקיץ מלא צעירים עומדים להגיע ויהיה פה שמח״ הוא עצר את הנאום והביט בי ,״למה אני מרגישה פה אבל שמגיע?״ ״כי יש אבל, אני לא יודע עד כמה תסתדרי פה״ הוא הסביר את האבל, לא הבנתי לאן זה מתקדם, מצד אחד הוא צירך עובדים מצד שני הוא שם לי רגל. ״ומה זה אומר? שאתה מתכוון לא לקבל אותי בגלל שאתה לא חושב שאני נראית כמו מישהי שיכולה להסתדר פה? על סמך מה קבעת את זה?״ שאלתי בחוסר סבלנות, ״אולי העובדה שאת נמצאת במועדון עם טי שקט וסניקרס, זה נראה תמים מדי.״ הוא אמר בשחצנות מסוימת, ״ומי אמר שטי שירט וסניקרס זה לא משהו שאמורים לבוא איתו למועדון? אתה בודק חולצות בית ספר גם בכניסה?״ עקצתי בציניות, ״בתור מישהי שבאה לבקש ממני עבודה את לא אמורה לדבר ככה את יודעת?״ הוא אמר כשחיוך חצי מעוצבן חצי מתחכם על שפתיו, ״בתור מישהו שצריך עובדים כי הברמנים שלך קורסים שם בחוץ, ועוד ביום רביעי, אתה לא אמור להגיד לא למישהי עם ניסיון אתה יודע?״ התחכמתי גם אני, עד עכשיו זה היה המקום היחיד שהרוויח ככה הרבה נקודות ברשימה שלי אבל עם בוס כזה אולי עדיף להתפשר על מקום אחר, ״תנסי שבוע ותקבלי שכר התלמדות, אחרי שבוע נפגש ונראה עד כמה תרצי להישאר״ הוא ענה מובס, מבין שלא מתחכמים עם התשובות שלי וחייכתי בדממה כשבתוכי צעקתי באושר, מבינה שיש מצב שמצאתי עבודה, וסוף סוך להתחיל לחיות בשביל עצמי.
״נתראה מחר בשש אביה. בלי איחורים.״ הוא הודיע כשהתקדמתי לדלת, הרמתי לו את אגודלי מסמנת לחיוב ויצאתי לרעש מבלי להסתכל אחורה.
שמחה שמצאתי עבודה, ירדתי במדרגות לכיוון הקומה התחתונה והתקדמתי לכיוון הבר.
תומר, הברמן שעזר לי הבחין בי מחויכת כולי וניגש אליי, ״מה החיוך גברת מחפשת עבודה?״ שאל בהתעניינות בזמן שהוריד מספר ארגזים מכיסא מאחוריו. ״אני עומדת לראות אותך לא מעט מהיום״ עניתי בחיוך פלרטטני, למרות שאין מאחוריו שום כוונה רצינית, אבל יותר מדי זמן לא הרגשתי ככה מאושרת אז אני מרשה לעצמי להתפרע. ״אז זו סיבה טובה להרים איתך שוט״ הוא ענה והכין שתי צ׳ייסרים של וודקה נקי עוד לפני שיכלתי להתנגד. חייכתי אליו כשהגיש לי את הצ׳ייסר והרמתי אותו יחד איתו, מחמיצה את פניי מעט כשהטעם המר והמוכר החליק בגרוני וגרר איתו צחקוק מתומר, ״אז מתי משמרת ראשונה?״ שאל אותי תומר בזמן שלקח את הכוס ומזג לי עוד אחד, ״יום ראשון אבל לא, לא נראלי״ מחיתי את הצעתו לשוט שני, ״תשתחררי יכבדה, לא עומד להיות לך עוד הרבה אופציות לשתות פה בחופשיות״ אמר והגיש לי את השוט, הסתכלתי לו העינים והורדתי את המשקה שוב, חייכתי והודתי לו אומרת שלום ויוצאת מהבר, כשראשי מעט מסתחרר.
