פרסי ג'קסון בעולם הקוסמים

פרק 3

"אני מצנפת קטנה, נראית עלובה, אבל ידע גדול צבור בתוכה.

אני אמנם זקנה, אבל אל תזלזלו בי, יודעת למיין פי 2 מכל אחד אחר.

מאז המייסדים, מיינתי רבות- אנימגוסים, קוסמים דגולים ופה ושם איש מלוכה!

אז בואו נתחיל בהסברים! אנשים שונים, מעניינים וכמה תכונות מבכמה בתים זה לא סותר!

גריפינדור- אמיצים מאוד! יגנו על חבריהם אפילו בשוד! לוחמים דגולים יצאו משם! זה גריפינדור, תודה!

רייבנקלו- חכמים, שקדנים ומשקיעים אבל הם צריכים לעזוב את הספרים ולהתחבר לחיים! זה רייבנקלו, תודה!

סלית'רין- מסתוריים, ערמומיים וירוקים- כסופים! אנשים מובחרים אשר על דעתם עומדים! זה סלית'רין, תודה!

הפלפאף- אנשים טובי לב, אכפתיים והגיוניים! נאמנים עד כדי כך שיעדיפו את חבריהם על העולם!"

בקטע האחרון פרסי הרגיש שהמצנפת מסתכלת עליו. זה הפחיד אותו.

המצנפת המשיכה:

"זה הפלפאף, תודה רבה!"

המצנפת השתתקה

מקגונגל עמדה ליד השרפרף ואמרה: "נתחיל במיונים: לני מקבוגל!" הילדה התיישבה והמצנפת הונחה על ראשה- "גריפינדור!" הילדה רצה לשולחן גריפינדור בשמחה.

מקגונגל המשיכה: "ג'וני סילוטר!" המצנפת לא נגעה בראשו וכבר אמרה- "סלית'רין!"

וככה המשיך ולכל בית מוינו אנשים. ולבסוף, מקגונגל אמרה: "ועכשיו, תלמיד שנה רביעית חדש, שבא אלינו מאמריקה-פרסי ג'קסון!" האולם שתק. פרסי עמד ומקגונגל שמה את המצנפת על ראשו. פרסי שמע קול: 'אשמח שתוריד את ההגנות' הוא הבין שזו המצנפת והוריד אותן. 'המממ, אומץ לא חסר פה, וגם נאמנות... שכל פחות...' פרסי גיחך בעצב כי נזכר בכינוי שאנבת' נתנה לו- מוח אצה. 'אהמ,' המצנפת המשיכה- 'אתה אימפולסיבי כך שגם סלית'רין וגם רייבנקלו אינם מתאימים... מה אתה מעדיף בוא נראה... אה הנה!' המצנפת צעקה- "הפלפאף!" פרסי רץ לשולחן הפלפאף בחיוך עד ששמע- "בחור צעיר! תוריד אותי קודם!" פרסי חייך במבוכה כשהבין שמצנפת המיון עדיין על ראשו. הוא הוריד אותה והושיט אותה למקגונגל. הוא התיישב ואיש זקן קם: "לפני שהשנה תתחיל עליי לבשר כמה דברים- השנה לא יהיו תחרויות קווידיץ' " נשמעו לפתע הרבה אנחות "ולא גביע הבתים!" אנשים צעקו בהלם וכעס. האיש לא נרתע- "מפני שהשנה- יהיה טורניר הקוסמים המשולש!" קריאות הלם ובלבול נשמעו, פרסי לא הבין מה הולך. האיש המשיך- "בקרוב יגיעו 2 בתי ספר להתארח פה- דורמסטנג ו- ביקסבוקסטאון. אני מצפה שתתייחסו אליהם בנעימות. תתחילו לאכול!" אוכל הופיע על השולחן ופרסי חייך כשראה את כמות הבשר. הוא לקח המון אוכל וכשבא לקחת את הביס הראשון נזכר במה שצריך לעשות. הוא קם לעבר אח שהייתה שם, אנשים הביטו בו מוזר בעוד הוא זורק את האוכל לאש. הוא חשב בראשו- פוסידון והקטה. הוא חזר לישיבה וראה שהשולחן מביט בו. הוא חייך בהתנצלות ואמר- "קטע אמריקאי." והתחיל לאכול