"את משוגעת" אמרתי בשקט, לא שהיה לי משהו לעשות נגדה. היא רק צחקה. "את צודקת, אני באמת משוגעת. אני משוגעת שהבאתי ילדה כמוך לעולם" היא אמרה בזלזול. זרקה עליי כרית קטנה ולא נוחה, ודחפה אותי מעבר לדלת. הדמעות ירדו מרצונן. אפילו שמיכה היא לא הביאה לי. נשכבתי על השלג קופאת. מחכה שיבוא הבוקר ובאותו זמן מתפללת שאני יקפא למוות ולא יתעורר.
התחלתי לצחוק, פשוט צחקתי בלי הפסקה. אני משתגעת. צחקתי על החיים שלי. צחקתי על החיים שנקראים ׳מתנה׳. אנשים אומרים לי "אלוהים נתן לך את החיים במתנה, אל תבזבזי אותם". אני פשוט צוחקת ולא עונה. חושבת לעצמי בראש כמה שהחיים שלי הם ׳מתנה׳.
אני שוכבת על השלג עם חולצת טריקו ארוכה דקה וטרנינג. בלי גרביים, בלי כפפות, בלי כובע, בלי מחממי אוזניים, בלי מעיל. רק שכבה דקה של בגדים על גופי הקר.
___________
ישנתי רק חצי שעה בערך. לא הצלחתי להירדם. אני לא מכירה שום אדם שפוי במוחו שיוכל להירדם לילה שלם על שלג קפוא בלי בגדים חמים ובלי אפילו שמיכה. אני לא מכירה אדם שיוכל להירדם על שלג בכלל, בכל מצב שיהיה. צחקתי על מצבי. זה נחמד שאני יכולה עוד לצחוק לאור המצב שאני נמצאת בו.
בשמיים היה סימן קטן של שמש. כל השאר היה חשוך. וקפוא. בעיקר קפוא. אבל אני רגילה לקור הזה.
פתאום היה לי כאב חד בקצה של הראש, נזכרתי שאמא שלי ניפצה לי שם אתמול בקבוק בירה. והזכוכיות פגעו בעוד כמה מקומות בפנים שלי. אני נראית נורא בטח, עם כל הסימנים הכחולים והפצעים שעוד לא הספיקו להתייבש. הסתכלתי על ידיי. אני לבנה כשלג.
קמתי על רגליי וניסיתי להיכנס הביתה. הדלת נעולה. כמה מפתיע. הנחתי את הכרית על השלג הקר והתיישבתי עליה, לא שהיא חסמה את הקור או משהו...
חיכיתי עד שהדלת תיפתח. כמה דמעות לא רצוניות נפלו מעיניי וניגבתי אותן מהר, אני לא מתכוונת להישבר. עברו שם כמה אנשים. הסתכלו עליי במבט לא מובן, אחריהם רצה ילדה שניגשה אליי, לקחה את ידי, שמה בתוכה משהו וסגרה אותה. נופפה לי עם ידה לשלום ורצה בחזרה לאנשים האלה שעמדו במקומם.
פתחתי את ידי והיה שם פרח קטן בצבע סגול, חייכתי לעצמי והסתכלתי בחזרה על הילדה אבל היא לא הייתה שם. גם האנשים לא. הסתכלתי שוב על ידי, גם הפרח לא היה שם.
צחקתי. אני הוזה דברים. כאילו שמישהו יעשה משהו טוב בשבילי אי פעם.
______________
______________
מקווה שנהנתם! בבקשה תגיבו כדי שאני יידע אם זה מעניין אתכם וכדי שאני יידע אם להמשיך..
אני לא מבטיחה שאני יעלה פרק כל יום בגלל כל הלחץ עם הלימודים ועם המבחנים שיש לי כמעט כל יום :( אבל אני ישתדל להעלות מהר.
אולי אני יעלה פעם בשבוע בערך.
ואם מישהו יכול להגיד לי איך עושים שהכתב יהיה מודגש כי אין לי מושג איך עושים את זה חחח p:
YOU ARE READING
My guardian angel
Fanfictionיורד לי דם. היא השתגעה יותר מתמיד. אני לא יכולה לספוג את זה יותר... כואב לי, אני בודדה. זה רק אני והיא עכשיו ואין לי מה לעשות. למה דווקא אני? למה דווקא לי? - אלה השאלות שאני שואלת כל בוקר, צהריים וערב. מה אני אמורה לעשות עכשיו? נגמרו לי כבר הדמעות...
