שמעתי את המנעול של הדלת. אמא שלי פתחה את הדלת של הבית, נכנסתי מהר וסגרתי אחריי.
ראיתי אותה ורצתי מהר לחדרי. הייתה לי ולאמא שלי דירה קטנה עם שני חדרים, חדר שירותים אחד וסלון קטן. לקחתי את המגבת שהייתה תלויה על המתלה על הקיר והלכתי למקלחת. פתחתי את המים שהצליפו בי עם הקור שלהם ומהר סובבתי את הברז לכיוון המים החמים. במהירות המים השתנו לחמים ונעימים, שטפתי את עצמי מכל הטינופת שהייתה עליי וכל השלג בשיערי. הסתכלתי במראה שהייתה מול האמבטיה ונראיתי נורא. היו לי שפתיים סגולות מהקור, הגוף שלי לבן כשלג. ושיערי מפוזר ומבולגן. ואת השקיות מתחת לעיניים שלי אי אפשר לתאר אפילו, אני חושבת שלשקית מתחת לעין שלי הייתה עוד שקית מתחתיה.
ישבתי באמבטיה כמה דקות והתחממתי עם המים. קמתי ולקחתי את המגבת, עטפתי את עצמי וסגרתי את המים. יצאתי מהמקלחת והתלבשתי.
נשכבתי במיטה שלי כדי לישון כמו בנאדם. פתאום שמעתי רעש מוזר, הסתכלתי על החלון ושוב פעם ראיתי את אותה ילדה. התעלמתי ממנה, ידעתי שהיא לא אמיתית אז עצמתי את עיניי וניסיתי לישון. שמעתי שוב פעם את אותו רעש והסתכלתי עוד פעם על החלון והילדה הסתכלה עליי הפעם במבט מוזר כזה. היא קראה לי לבוא איתה וכאילו הייתי חייבת ללכת. היה לי מין דחף מוזר ללכת אחריה.
קמתי מהר ויצאתי מהחלון אחרי הילדה. היא סימנה לי לבוא אחריה עם ידה והתחילה לרוץ. רצתי אחריה למרות שאני לא בשיא הכושר שלי. המשכתי לרוץ כמה דקות עד שכבר לא ראיתי אותה. הלכתי לאיבוד.
לא ידעתי איפה אני, היו מסביבי כמה בניינים ובתים. הם היו ענקיים. הדמעות שלי התחילו לרדת בלי סיבה. כבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. לא ידעתי לאן ללכת. פתאום הסתובבתי אחורה וראיתי את אותה ילדה אבל הפעם היה איתה מישהו. מישהו מבוגר, גבוה ובעיקר מפחיד. הוא לבש מעיל שחור ענק שכיסה לו את כל הגוף ומסכה שחורה על הפרצוף. התחלתי להילחץ. רצתי אחורה רצתי בכל הכוח ונתקלתי בכמה אנשים בדרך. הדמעות לא הפסיקו לרדת ואני אפילו לא יודעת למה. המשכתי לרוץ וכבר התעייפו לי הרגליים. הסתכלתי אחורה לראות אם הם עדיין שם ונתקלתי במשהו ונפלתי על הרצפה, קמתי במהירות וראיתי שנתקלתי באחת מהאנשים שגרים שם. התחלתי לבכות. כבר לא הצלחתי להשתלט על עצמי. "אני ממש מצטערת פשוט היה שם מישהו ממש מפחיד שניסה להרוג אותי ועוד ילדה שקראה לי לבוא איתה ואני לא יודעת למה הלכתי אחריה ומסתבר שהם לא אמיתיים בכלל ואני הוזה דברים ו-" אמרתי הכל במהירות והיא קטעה אותי באמצע "וואוווו שניה הכל בסדר???" היא אמרה במבט לחוץ. "פשוט סליחה..." אמרתי ובאתי להסתובב, "מה-" היא באה להגיד ונעצרה כשהיא הבחינה בגופי החבול. היו לי עדיין את כל הסימנים הכחולים והפצעים. הפצע הראשי שהיה הכי בולט היה הסימן שאמא שלי השאירה לי כשהיא ניפצה לי על הראש בקבוק בירה. "את באה איתי. עכשיו." היא
אמרה בהחלטיות וגררה אותי משם.
____________________
____________________
היי :)
טוב זה הפרק השני ובפרק הבא יש הפתעה ;) מקווה שאתם אוהבים את הסיפור לבינתיים למי שקורא ובבקשה תספרו לחברים או חברות שיש לכם כדי שייקראו את הסיפור שלי כמה שיותר :)
ואם מישהו בבקשה יכול להגיד לי איך עושים כתב מודגש כי אין לי מושג אין עושים...
YOU ARE READING
My guardian angel
Fanfictionיורד לי דם. היא השתגעה יותר מתמיד. אני לא יכולה לספוג את זה יותר... כואב לי, אני בודדה. זה רק אני והיא עכשיו ואין לי מה לעשות. למה דווקא אני? למה דווקא לי? - אלה השאלות שאני שואלת כל בוקר, צהריים וערב. מה אני אמורה לעשות עכשיו? נגמרו לי כבר הדמעות...