יצאתי מהחדר וירדתי למטה, ראיתי את ג׳מה והארי מדברים בסלון. הסתובבתי כדי לחזור לחדר..אני לא יודעת למה, לא רציתי להטריח אותה, אבל ג׳מה קלטה אותי. "אמה!! בוקר טוב" היא אמרה בחיוך מצחיק, צחקקתי בשקט. "אממ..אני לא רוצה להטריח אותך, לא חשוב" אמרתי בקול שקט. "את ממש לא מטריחה אותי! מה את צריכה?" היא אמרה בחיוך נעים, חייכתי אליה בחזרה "אני רק צמאה קצת, אני פשוט לא ידעתי איפה יש מים ולא נעים לי לבקש-" היא קטעה אותי "את לא צריכה להתבייש" היא אמרה בצחוק קל והמשיכה "אם חסר לך משהו תבקשי ממני, אני אדאג לך" "תודה רבה, את ממש נחמדה" אמרתי והיא חייכה "יותר מדי נחמדה..." אמרתי לעצמי בשקט אבל היא שמעה והסתכלה עליי במבט מוזר, אבל היא לא אמרה שום דבר.
היא הביאה לי כוס מים ואמרה בחיוך "בבקשה", "תודה" החזרתי לה ושתיתי מהכוס. היא חזרה לשבת ליד הארי. הנחתי את הכוס בכיור והתקדמתי חזרה לחדר אבל ג׳מה עצרה אותי "לאן את הולכת? בואי שבי איתנו קצת״ היא קראה לי. לא ידעתי אם לבוא או ללכת, פשוט לא נעים לי מכל המצב המביך הזה, היא פשוט שלפה אותי מהרחוב עם כל הפגיעות שלי והחליטה לטפל בי. אני לא יודעת אם לבכות או לצחוק. זה אמיתי או שזה חלום. התלבטתי מה לעשות.
לא שמתי לב שעמדתי שם ובהיתי באוויר לכמה שניות. צחקתי כשג׳מה קפצה מולי ונפנפה את ידיה מול הפרצוף שלי כדי ״להעיר אותי״, "את באה?״ היא שאלה תוך כדי שהיא צחקה והצטרפתי לצחוק שלה, הנהנתי והלכתי אחריה.
היא התיישבה על הספה ואני המשכתי לעמוד לא כל כך יודעת מה לעשות, היא סימנה לי עם ידה לבוא לשבת לידה ועשיתי מה שהיא ביקשה. התיישבתי באי נוחות והקשבתי לשיחתם של ג׳מה והארי.
"נכון אמה?" פתאום ג׳מה שאלה אותי ולא ידעתי מה להגיב..איבדתי את הריכוז מלפני חמש דקות בערך וחשבתי עם עצמי. ישבתי שם חסרת אונים לא יודעת מה להגיד. ג׳מה צחקה, "אני מניחה שלא הקשבת למה שדיברנו, לא נורא" חייכתי אליה כהסכמה "הארי אומר שהלייקרס יותר טובים מהקינגס אבל אני אומרת שלא, מה את חושבת?״ היא שאלה בחיוך, לא כל כל ידעתי מה לענות לה, לא היה לי זמן בילדות לראות משחקי כדורסל או כל השטויות האלה. התעסקתי יותר בלשרוד. "אממ..אני לא כל כך מבינה בכדורסל, לא ראיתי אף פעם, אין לי טלוויזיה בבית וגם לא כל כך היה לי זמן לראות..." אמרתי בחוסר אונים מוחלט. אני לא יודעת למה הרגשתי כל כך חסרת אונים. הסתכלתי על הארי, הוא קימט את המצח שלו והיה לו מבט עצוב בעיניים. לא..בעצם, מבט רחמים? הוא מרחם עליי!!! אני לא רוצה שירחמו עליי! לג׳מה היה את אותו מבט. "אני לא צריכה שתרחמו עליי" אמרתי בתקיפות. זה יצא לי בטעות. אני שונאת שמרחמים עליי.
"א..אני..." ג׳מה ניסתה להגיד משהו אבל לא הצליחה. "אני הולכת לשירותים רגע" היא אמרה בחיוך מאולץ וקמה. למה הייתי צריכה להגיד את זה בתוקפנות כזאת?! עכשיו הם יחזירו אותי לרחוב בטוח.
"אממ..אני הארי" הוא אמר בחיוך, לא ידעתי מה לעשות, זאת סיטואציה ממש מביכה. עדיף לי פשוט להיקבר חיה באדמה עכשיו. "אני אמה" אמרתי במלא חוסר ביטחון. הסתכלתי על האצבעות שלי ושיחקתי איתן כאילו הן הדבר הכי מעניין בעולם כרגע. הסתכלתי עליו מזווית העין שלי וראיתי שהוא בוחן את כל הצלקות והמכות שלי. ליטפתי את הכווית קור שיש לי על היד וסגרתי את העיניים. זה כל כך מביך.
פתאום הרגשתי מישהו לידי ופתחתי את עיניי, ראיתי את הארי יושב קרוב אליי ובוחן מקרוב את הצלקות והפצעים. "אמא שלי עשתה לי את זה" פתאום אמרתי והוא הנהן בשקט, כאילו אומר לי להמשיך. "משהייתי קטנה היא מתעללת בי, מרביצה לי, מקללת אותי ומתחרטת על כל רגע מהלידה שלי" המשכתי. הוא הנהן עם מבט עצוב והיה שקט לכמה שניות "איפה אבא שלך?" הוא פשוט זרק את זה לאוויר. הרגשתי באותה שניה שמישהו דוקר אותי עם סכין בבטן. בהיתי באוויר. לא ידעתי מה להגיד. אבא שלי הוא הנושא הכי רגיש בחיים שלי. "אמה?" הוא בדק שאני עדיין איתו. החלטתי לדבר. "אבא שלי היה בן אדם חלש עם אופי טוב. הוא תמיד דאג לי ושמר עליי. אבל הוא לא יכל יותר לסבול את האישה שנקראת אמא שלי. הוא אהב אותה יותר מכל דבר. למרות שאני לא מבינה איך אפשר לאהוב מפלצת כזאת." הוא הנהן והורה לי להמשיך. בשלב הזה כבר התחילו לרדת לי דמעות. "שהייתי בת שבע הוא כבר לא יכל להתמודד עם זה יותר והחליט להשאיר את שתינו לבד. הוא החליט שהוא רוצה לנטוש אותי איתה ולהשאיר לי להתמודד איתה.
יום אחד הוא חזר הביתה מוקדם מהעבודה והיה לי חופש מהבית ספר באותו זמן, הוא נכנס אליי לחדר והתקרב אליי. התיישב לידי במיטה ואמר לי ״ילדה שלי, לא משנה מה יקרה, תבטיחי לי שאף פעם לא תיפגעי בעצמך. תבטיחי לי שתנסי להתמודד עם אמא״ לא הבנתי על מה הוא מדבר והסתכלתי עליו במבט לא מבין ואז הוא אמר קצת יותר בקול ״תבטיחי לי!״ אז הנהנתי ואמרתי ״מבטיחה״ עדיין לא מבינה למה הוא מתכוון. ״אני אוהב אותך יותר מכל דבר בעולם הזה ואני תמיד אוהב״ הוא אמר לי שניה אחרי ונתן לי נשיקה על הראש ויצא מהחדר. הייתי נורא מבולבלת אבל כמה דקות אחרי שמעתי מכיוון המקלחת רעש של ירייה וממש נבהלתי. הלכתי למקלחת ופתחתי את הדלת וראיתי אותו שם. שוכב. עם הרובה ביד ומלא דם על הרצפה".
הארי הסתכל עליי במבט המום. קברתי את הפנים בידיים שלי ובלעתי את הגוש שנוצר בגרוני. לא יכלתי להחזיק את זה יותר. הדמעות התחילו לרדת בכמויות. בלי הפסקה. הארי משך אותי אליו לחיבוק שאומר הרבה. חיבוק אוהב ומנחם.
__________________
__________________
בבקשה תגיבו ותצביעו מי שקורא, אני לא יודעת אם להמשיך את הסיפור או לא... בכל מקרה אני ימשיך בשביל עצמי בינתיים אבל בבקשה תגיבו כדי שאני יידע אם יש מי שאני ימשיך את הסיפור בשבילו...
אני יודעת שההתחלה קצת משעממת אבל זה בשביל מטרה מסוימת, בהמשך הסיפור מתחיל להיות מעניין תאמינו לי ;)
ואם יש מישהו/מישהי שיודעים איך לעשות כתב מודגש או כתב באלכסון כזה אז בבקשה תגידו לי פשוט אין לי מושג איך :)
YOU ARE READING
My guardian angel
Fanfictionיורד לי דם. היא השתגעה יותר מתמיד. אני לא יכולה לספוג את זה יותר... כואב לי, אני בודדה. זה רק אני והיא עכשיו ואין לי מה לעשות. למה דווקא אני? למה דווקא לי? - אלה השאלות שאני שואלת כל בוקר, צהריים וערב. מה אני אמורה לעשות עכשיו? נגמרו לי כבר הדמעות...
