Put the time back. להחזיר את הזמן אחורה. (boy×boy)

פרק 2: כל כך קרוב-

התעוררתי בצליל של הודעה פתחתי את הטלפון וראיתי שהשעה 23:00 בדקתי מי שלח לי הודעה:
(שיר) חופרת: תמונה. תמונה.
נכנסתי לתמונות וראיתי תמונות ממסיבה.
חופרת: אתה חייב ללכת איתי למסיבה, לפחות אחת.
אני: לא יקרה.
חופרת: בבקשה, בבקשה, בבקשה!
אני: טוב מעצבנת
חופרת: יש!
לחץ כדי להיכנס לעוד 2 הודעות
+972#########: לא התקשרת אלי בסוף.
+972#########: אז מתי ניפגש?
אני: מי זה? מה אתה רוצה?
+972#########: מה יש לך, תירגע, זה הארי.
אני: אה סליחה, שניה.
*משנה את המספר להארי*
הארי: איזה דרמטי.
הארי: אז מתי ניפגש?
אני: עכשיו?
הארי: טוב, אצלך?
אני: כן
הארי: אני בדרך
אוי שיט, למה אמרתי לו עכשיו איך אני אספיק להתארגן, ולסדר אוף מטומטם שכמוני.
מהר נכנסתי להתקלח, לבשתי גינס וחולצה חלקה שחורה ושמתי בושם, התחלתי לסדר את החדר ופתאום שמעתי דפיקות בדלת, רצתי לדלת נשמתי עמוק ופתחתי את הדלת,
״היי״ הוא אמר בחיוך ומראה את שתי הגומות היפות שלו.
אוי אלוהים איך אני יעשה איתו עבודה שלמה. יחד!
״היי״ אני אומר בבישנות
נתנתי לו להיכנס, התחלתי לשאול אותו הרבה שאלות כי ממש נלחצתי שפאקינג הארי הקראה שלי במשך 6 שנים אצלי בבית
״אתה רוצה לשתות משהו? אתה רוצה לאכול משהו? כי אם כן אני יכול להכין משהו״
הרגשתי שאני מתחיל להזיע מרוב לחץ
הוא הסתכל עלי ״אני בסדר, לעומתך שאתה נראה די לחוץ, הכול בסדר?״
זה עד כדי כך ברור חשבתי לעצמי
״אני בסדר, בוא נעלה למעלה נעשה את העבודה, אני יביא לנו לשתות, בינתיים תעלה״
מזגתי לשנינו קולה וחשבתי לעצמי: שיט שהוא לא יראה את היומן שרשמתי בו מאז שהייתי דלוק עליו, כי אני לא כל כך מחביא את היומן כי אין לי למה במככה אף אחד לא בבית חוץ ממני. עליתי מהר במדרגות לחדר מבלי שהכוחות ישפכו, פתחתי את הדלת וראיתי שהיומן האפור שלי בידיים שלו שמתי מהר את הכוסות על השולחן. ניסיתי להגיע ליד שלו כדי לקחת את היומן אבל הוא הרים את היד שלו גבוה כדי שאני לא יגיע
וקרא בקול: ״אני כל כך אוהב אותו, כל שיעור אני מסתכל עליך: מחייך וצוחק, רק שאני שומע את השם שלך אני מתחיל להסמיק, אבל עד עכשיו אתה לא שם לב שאני אוהב אותך אבל אתה בכלל סטרייט לפי מה שאני יודע, ואני רק מתעצב מהמחשבה שלא נהיה ביחד אף פעם, אני אוהב אותך ואני תמיד יאהב.״
״אווו זה כל כך חמוד״ הוא חייך
איזה מזל שלא כתבתי את השם שלו
״נו אז מי הבחור המסתורי?״
״אף אחד, זה סתם סיפור שאני כותב״ שיקרתי, הרי ברור שזה עליו
״כן בטח, ואתה חושב שאני יאמין לך״
״טוב די, תחזיר לי את זה״ ניסיתי לומר בקול הכי עצבני שלי
״תכריח אותי״ הוא הרים את היד שלו גבוה יותר
וניסיתי להגיע כמה שיכולתי עד שנפלנו אחד על השני בכך שאני מתחתיו והוא מעליי ואני מרגיש את נשמותיו.