Put the time back. להחזיר את הזמן אחורה. (boy×boy)

פרק 1: אני מאוהב-

התעוררתי מהרעש המעצבן של השעון המעורר אני פותח את התריס ומסתנוור מהאור של הבוקר, בודק בשעון מה השעה ורואה שכבר 7:40, "שיט אני לא יספיק" אני ממלמל לעצמי, אז אני ממהר להתארגן,
סידרתי קצת את השיער הכנתי לי תה ושתיתי אותו בדרך.
הולך עם שיר כמו בכל בוקר, וכרגיל היא לא מפסיקה לחפור על המסיבה שהייתה אתמול:
"אתה לא מבין כולם יודעים שעומר ומיה דלוקים אחד על השני, אז שיחקנו אמת או חובה והבקבוק יצא על מיה והיא אמרה חובה, אז אמרו לה לנשק את עומר ושניהם הסמיקו והיא נישקה אותו, בקיצור עכשיו הם חברים"
"אתה מקשיב לי בכלל!!"
ואני בכלל במחשבות שלי מזמזם לי שיר "הא, בטח בטח מיה ועומר חברים, שניה אבל את לא אוהבת אותו?"
"לא, מה קרה לך, זה עבר לי ממזמן" היא ניסתה להכחיש ולא היה לי כטח להתווכח איתה,
"אוקיי"
נכנסנו לכיתה, ובדיוק המורה נכנסה, אז ישבנו במקומות- שיר עם חברות שלה מאחורי ואני לבד, המורה קוראת שמות.
אני מחפש אותו ולא מוצא,
ואז המורה אמרה את השם שלו: "הארי, מישהו ראה את הארי?" ואז בדיוק הוא נכנס,
ושיר לוחשת לי: "הנה חבר שלך"
"סתמי" אני אומר לה,
המורה מסתכלת עלי "הכול בסדר?"
"כן" אני מסמיק,
הארי מחפש איפה לשבת ואז המורה אומרת:
"תשב ליד לואי" אוי שיט למה דווקא לידי- אני חושב לעצמי,
הוא יושב לידי "היי מה קורה?" הוא שואל,
"בסדר" אני מסמיק בטירוף, והוא לא מבין למה אני כזה אדום, אבל הוא התעלם,
ואז המורה אומרת להעתיק הוא הוציא מחברת והעתיק, אבל אני לא מרוכז כי אני לא מפסיק להסתכל עליו ולחייך,
הוא הסתובב והסתכל עלי ומיד הסטתי את המבט,
שיט נראה לי שהוא קלט אותי, מה חשבתי לעצמי, אני מרגיש מטומטם.
ואז המורה אומרת: "תתחלקו לזוגות"
אני מהר מסתכל על שיר, היא ממלמלת עם השפתיים: "סורי".
אני הולך למורה ושואל אותה אם אפשר לעשות לבד,
"זה עבודה קשה וארוכה, כדאי לך לעשות עם מישהו"
"אבל אין לי עם מי"
"מה הבעיה?" היא שואלת
ואז היא שואלת את הכיתה אל לכולם יש עם מי לעשות, ואז הארי מצביע ואומר שחברים שלו לא הגיעו אז אין לא עם מי לעשות,
"אוקיי, אז תעשה עם לואי"
ואז לא מפסיקות לעלות לי מחשבות כמו: אם הוא לא ירצה איתי, למה דווקא אני, איך אני יצליח לעשות איתו עבודה שלמה בלי לבהות בו, ואז הקול שלו קוטע את מחשבותיי,
"סבבה"
התקדמתי אליו הוא נתן לי את המספר שלו
"תתקשר אלי היום מתישהו, ונקבע מתי להיפגש"
"אוקיי" ניסיתי לומר בשיא האדישות שלי, אבל אני מרגיש את עצמי מאדים.
היה צלצול להפסקה ואז לקחתי את שיר מהר וסיפרתי לה מה קרה ונשמעתי כמו ילדה קטנה שמתלהבת.
"אז מה תעשה?"
"אני יעשה איתו את העבודה"
"אל תעבוד עלי שנינו יודעים שאתה מת עליו ובוהה בו בשיעורים"
"מה קשור?" ניסיתי להכחיש וישר העברתי נושא: "מה איתך ועם עומר?"
"כלום...מה אמור לקרות?"
"שנינו יודעים שאת מתה עליו ואת בוהה בו בשיעורים" אני מחקה אותה
היה צלצול והלכנו לכיתה, ישבנו במקומות שלנו כשהארי עדיין יושב לידי.
היום עבר מהר בכך שהארי העתיק ואני השתדלתי לא לבהות בו.
הלכתי לבד הביתה, (כי שיר הלכה עם חברות שלה לאנשהו) אכלתי, ראיתי טלוויזיה עשיתי שיעורים כמו תמיד והלכתי לישון,
אבל לפני שנרדמתי חשבתי על הארי: העיניים הירוקות שלו, השיער החום הרך, החיוך המושלם שלו, ושתי הגומות החמודות שלו שמופיעות כשהוא מחייך.
ונרדמתי.