לפני שהכל התחיל...

פרק 4

נקודת מבט הארי;

מהר מאוד לואי נשען לכיווני ונישק אותי,התנשקנו נשיקה פרועה,הוא העביר את ידיו בשיערי המתולתל,ומהר התנתקתי ממנו.

"לואי מה לעזאזל?!אתה יודע שאנחנו לא יכולים! מה הבעיה איתך?" ראיתי דמעות יורדות על פניו,ומיהרתי לצאת מחדרו בתקווה שהכל יסתדר מעצמו..

מה שבהחלט אינו קרה.

בבוקר;

קמתי בבוקר, והרגשתי נורא עם עצמי, כמו תמיד..

נזכרתי בלואי.. אולי לא הייתי צריך לדחות אותו?.. הרי גם אני מרגיש כלפיו משהו..

רק שאינני יודע איך להגדיר את זה, אולי זה געגוע אליו?

לזמנים שהיינו בהם יחד? בלי מחסומים?.. אולי זה געגוע למגע המרגיע שלו? שעוטף אותי ולא מרפה?..

שאני צריך אותו איתי בכל עת? ..

אני מבולבל.

כל פעם שאני על ידו אני מרגיש טוב עם עצמי, הוא הופך אותי לבן אדם טוב יותר..

ותמיד גורם לי להרגיש דברים כמו שאף אחד אחר לא יכול..

שאני שווה משהו, מה שלא נכון תמיד.

התקדמתי בכדי לצאת לעבר החדר, וראיתי את לואי,הוא היה עצוב, והייתה בי התחושה שזה באשמתי.

"לואי אני מצטער!.. תבין אותי! אם המנהלים היו יודעים על החיבה שלנו אחד כלפיי השני לא היינו יכולים להיות בלהקה הזאת יותר.. אני באמת מצטער! אני גם אוהב אותך"

אמרתי בתקווה שהוא ישמח, מה שבהחלט אינו קרה.

"אתה יודע מה אתה האז? אתה פשוט חתיכת פחדן! אתה לא מרגיש כלפיי כלום! וכל הזמן הזה שהיינו ביחד ואמרת לי שאתה אוהב אותי? זה היה בולשיט. איני מאמין שקניתי את השקרים שלך!

אם היית אוהב אותי היית נלחם עליי..! בדיוק כמו שאני נלחמתי עליך! אבל עכשיו אני מבין שלא הייתי צריך לעשות את זה, כי מי שאני אוהב לא מרגיש כלפיי כלום בחזרה, וזה כואב.. אולי באמת צדקת ועדיף

שלא נדבר יותר" לואי אמר ושבר את ליבי, הוא באמת התכוון לזה.. הוא התכוון לזה שהוא לא רוצה להיות איתי.. הוא לא צחק בנוגע לזה. ובצדק,

אכפת לי רק מעצמי!

אם באמת הייתי רוצה להיות איתו הייתי נלחם עליו..! הייתי עושה הכל בשבילו.. בשביל להיות שלו.

אבל אני בטיפשותי לא עשיתי כלום,ועכשיו איבדתי אותו, לנצח.