לפני שהכל התחיל...

פרק 6

נקודת מבט לואי:

שבוע,שבוע שלם שאני והארי לא דיברנו אחד עם השני.

למה אנחנו לא מסוגלים לפתור את הבעיות שלנו ביחד?.. קשה לי לחשוב על זה שהוא לא אוהב אותי יותר, או חולק את חייו עם מישהי אחרת ..

שקעתי במחשבות בעודי יושב על הכיסא שליד מיטתי בחדר,

לפתע, שמעתי דפיקה בדלת, נייל התפרץ לחדרי בבכי, ולפני שהספקתי לשאול מה קרה הוא התרסק על מיטתי ובכה,"ליאם ואני רבנו.." הוא אמר ודמעות נצצו בעיניו הכחולות.

רגע לא הבנתי, נייל וליאם חברים ממש טובים, שלנייל הייתה חברה ליאם תמך בו מאוד! מה פתאום קרה לנייל? חשבתי לעצמי ברשלנות.

"היי.. אני פה. תספר לי מה קרה .." אמרתי לנייל בתקווה שיספר לי, חיבת להיות סיבה טובה לכך שהוא הגיע לכאן.

אני תמיד מנסה לעזור לחברים שלי, אני רוצה לגרום להם להרגיש הכי טוב שאני יכול, אבל.. הם לא יודעים איך אני מרגיש ביום יום. בהחלט לא.

הם לא יודעים על הלילות בהם אני מסתגר בחדר קטן, נועל את הדלת, ובוכה.. בוכה על החיים שלי.

"אתה מבין? אני פשוט מפחד שזה שיש לו עכשיו חברה ישנה את החברות שלנו..והוא פחות ידבר איתי.." נייל אמר בעצב, מוציא אותי מהאשליה שבה אני חי, האשליה הזאת על הארי.

"נייל אל תדאג, אני בטוח שאם אתה כל כך חשוב לליאם הוא ימשיך להתייחס אליך, וגם אם לא יש לך אותנו!" אמרתי בתקווה לנחם אותו אך הוא נשאר עם פרצוף עצוב.

"תודה בכל זאת טומו" נייל אמר ויצא מחדרי לפני שיכלתי לומר לו משהו...

עכשיו אני צריך לחשוב על מה לעשות בקשר להארי, אני אוהב אותו, הוא ללא ספק הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים, ואני מוכן להישבע על כך, אני לא מוכן לאבד אותו בשום צורה.

אני רוצה אותו יושב לידי ולא עוזב, לא משנה לי איפה, פשוט.. שלא יעזוב אותי עוד.

אני פשוט לא יכול לחשוב על זה שעכשיו הוא עם טיילור בטח,"מבלה איתה" ואפילו לא חושב עליי... 

בזמן שהדבר היחיד שאני עושה הוא לחשוב על שנינו מתנשקים, בלי המנהלים, בלי טיילור, בלי אלינור,

בלי עוד מחסומים!

פשוט שנינו עומדים ליד העץ שמתחת לביתנו ומסתכלים אחד לשני בעיניים כמו שפעם הסתכלנו,

אומרים את המילים אחד לשני כמו שפעם אמרנו,

ושותקים אחד מול השני כמו שפעם שתקנו..