לפני שהכל התחיל...

פרק 8

 נ.מ הארי

אני עדיין בדרכי הביתה מטיילור, לא מסוגל להוציא הגה מפי,ירד גשם ואילו אני הלכתי אם כל הקור שבחוץ.

אני מרגיש, מבולבל..

נאנחתי והחלטתי לעצור ולשבת על ספסל לא מזוהה,

ישבתי בעודי מוציא סיגרייה מהתיק הקטן שלקחתי איתי, שכבר נרטב מהגשם אשר ירד לפני כמה דקות, הדלקתי אותה, ושאפתי אוויר מחניק לראותיי,

"אז מה אתה עושה כאן נער צעיר?" מישהו לא מזוהה שאל אותי, החלטתי לא לענות, אני לא רוצה להסתבך עכשיו, זה הדבר ביחיד שחסר לי בכדי להשלים את הצרות שאני עושה להנהלה.

"אתה מתכוון לא לענות לי?" אותו האיש החשוד שאל פעם נוספת, למה אני צריך לענות לו?

" תגיד מה הסיפור שלך? אם אני לא ארצה לענות אז אני לא אענה!" עניתי כדי להוציא את כל מה שהרגשתי באותו הרגע, וסיננתי לעברו מבט קשוח.

"איך קוראים לך בחור?" נאנחתי והחלטתי לענות לו לשם שינוי,

"קוראים לי הארי, הארי סטיילס" הוא לא מכיר אותי?

" אתה נראה לי כמו מישהו שהסתבך בצרות, אתה מוזמן לספר לי נער" מאיפה לאיש הזה יש זכות לשאול מה איתי, "לא, לא תודה" הלכתי משם וזרקתי את הסיגרייה על המדרכה.

החלטתי לחשוב, לחשוב על לואי,

מצד ראשון אני אוהב אותו, ומצד שני לא מאפשר לזה לקרות.

אבל מה אני בעצם אמור לעשות? הוא לא באמת יכול להאשים אותי, מה הוא מצפה שאני אעשה? המנהלים לא מרשים לנו להיות ביחד, אני לא אחראי לזה!

אם זה היה תלוי בי, והמנהלים היו מסכימים, היינו כבר ביחד.

חזרתי לביתי ונעלתי את הדלת, זקוק לטיפה שקט... התייפכתי על המיטה שדמעות יורדות מעצמן,

אני לא יכול להפסיק לחשוב על לואי,

אני מתגעגע למגע שלו, לצחוק שלו, לעיניים הכחולות והבוהקות כים.

לכל דבר שחלקנו ביחד.

אני רוצה לרסק את שפתיי על שלו, מול כל האנשים שעומדים בדרכינו,

מול כולם.

אבל זה לא קורה.. בגללי. למה אני לא לוקח סיכון למען מישהו שאני אוהב? מה אם הוא שכח אותי? החלטתי לעשות משהו שאני אצטער עליו. החלטתי ללכת לחדרו של לואי, ולדבר איתו.

התקדמתי לחדרו, הייתי ליד דלת חדרו, היה שקט.. פתחתי את דלת חדרו בחשש, והוא הסתכל עליי בעיניים המומות.

"ה..הארי? מה אתה עושה כאן?" הוא שאל עם מעט כעס שבלט בקולו העמוק.

"אני באתי לדבר לואי"