כשהחדרנית דפקה בדלת להעיר אותי כבר הייתי ערה ומאורגנת. לקחתי את לפלף על הידיים ויצאתי לחדר האוכל.
"אתה הבאת אותו?" שאלתי את יאיר בחיוך והצבעתי על לפלף.
"אולי," הוא התחמק. "בכל אופן, הלכתי להפקיד לך את הכסף בבנק. השארתי כמות שאמורה להספיק לך עד החופשה הבאה." הוא אמר והגיש לי את הארנק.
האוכל היה בסדר: צ'יריוס וחלב, (הצ'יריוס קפצו בקערה) לחמניות דבש ומן משקה כתמתם-קרם שמלא בקצף ושוקולד. מזגתי לי כוס. "וואו", אמרתי בהפתעה אחרי ששתיתי לגימה. המשקה החם ירד לי לגרון וממש... טוב, ממש חימם. "מה זה?"
"זה בירצפת. משקה רשמי של קוסמים."
אז לקוסמים יש מאכלים הרבה יותר שווים משלנו, חשבתי. אחרי ארוחת הבוקר ירדתי בחזרה לחדר כדי לפתוח את המתנות.
נועה הביאה לי קלסר מהמם עם הכיתוב "never stop writing" - ביום רגיל אולי לא הייתי מצליחה לקרוא שום דבר שכתוב באנגלית ובכתב מחובר, אבל הלחש עשה את שלו. נקודה לטובת נועה - באמת התחלתי לתהות איפה אני אמורה לשים את כל הדפים שאני אמורה להשתמש בהם.
ליה הביאה לי שרשרת מחרוזים כחולים ותליון נוצה חמודה. ירדן הביאה לי כוס שכתוב עליה "החברה הכי טובה", גל הביאה לי קלמר - רגע, מה? - שני עפרונות, חבילת מיני של חמישה טושים, מחק, מספריים, מחדד, סרגל ועט. טוב, גל תמיד הייתה קצת מפונפנת. מה שכן, זה גם ממש נדיב מצדה אז אני לא יכולה להתלונן. תום הביאה לי סלסילה קטנה עם חטיפי שוקולד מכל הסוגים.
שירה וטליה הביאו לי מתנה ביחד - אוזניות אדומות. אבל זה לא ממש יעזור לי השנה, כי גם ככה אסור להביא טלפון. זה היה די מבאס, כי הייתי רוצה אוזניות חדשות בכל זמן אחר.
אחרי שסיימתי לפתוח את כל המתנות ארזתי אותן ואת כל הציוד לבית הספר, ירדתי לטרקלין ואמרתי ליאיר, "סיימתי לארוז. אני מוכנה."
תפסנו מונית אל תחנת קינגס קרוס. "אני אכנס איתך לרציף," אמר לי יאיר והגיש לי את כרטיס הרכבת.
"רציף תשע... ושלושה רבעים?" שאלתי. "ככה זה באנגליה?"
יאיר צחק. "ככה זה בהוגוורטס."
העברנו את הכרטיס במכונה. יאיר עזר לי להרים את המזוודה מעל מכונת הכרטיסים. לפלף הגיע אחרי מתחת לדלתות של המכונה. הוא קשקש בזנבו ונבח בעליזות.
הרמתי מבט. "רציף שמונה... תשע... עשר. אין פה שום רציף תשע ושלושה - "
יאיר הלך לכיוון הקיר שמפריד בין רציף תשע לרציף עשר בלי לעצור כשעמד להתנגש בו ופשוט נעלם בפנים. מוזר, אבל שום דבר לא הצליח לערער אותי אחרי שהכלב שלי הפך לסמור לנגד עיני.
הרמתי את לפלף בשתי ידיים, עצמתי עיניים וצעדתי צעד קדימה. ועוד אחד. כשפקחתי עיניים, הן כמעט יצאו לי מהמקום. מאות תלמידים והורים שמחכים ליציאת הרכבת. על הרציף היה שלט: 'אקספרס להוגוורטס, יוצא בשעה 11:00'.
YOU ARE READING
ישראלית בהוגוורטס
Fanfictionנכתב בעזרת Irene_Hook. הספר מוקפא כבר שנתיים נכון ל2024 ואני לא צופה שיעלו פרקים בזמן הקרוב, אם יש התראות אלה עריכות של פרקים ישנים יותר.
