פרק 18

236 34 22
                                    

הפנקייקים של ליסה היו נהדרים. באופן כללי, האוכל היה מדהים. אחרי שסיימנו וכולנו היינו שבעים ונינוחים, עברנו לסלון לשחק טאקי מתפוצץ. לקלפים האלו יש קטע להתפוצץ ברגע הכי פחות מתאים - וככה ג'ון ניצח כשכולנו עוד היינו עם שבעה קלפים ועבר לשטוף כלים. האווירה הייתה ממש ביתית ונהניתי מכל דקה, אבל בסוף ליסה ביקשה שנעלה לישון, אז עברנו לשחק למעלה. 

למחרת בבוקר עוד היה לי מצב רוח מצוין. 

"ב-בוקר טוב," פיהקה אדל. הנהנתי ושפשפתי עיניים. "מתנות!" היא הזדקפה פתאום.

"מה?" אבל אדל כבר רצה למטה. "חכי לי!" 

למטה בסלון, ליד האח, הונח עץ אשוח זוהר במנורות כריסמס שמתחתיו בערימה קופסאות עטופות בסרטים צבעוניים! ג'ונתן כבר היה שם, בדק את השמות על האריזות. "הן בטח הגיעו עם הינשופים!"

"מי לדעתכם ישלח לנו מתנות?" שאלתי וניערתי מתנה עטופה בדוגמת דרקונים.

"טוב, בני משפחה. אף אחד לא יטרח לקנות מתנות לכל השכבה." אדל קרעה את הנייר מעל פיג'מה חדשה. "זה מבני דודים שלי."

רוב בני המשפחה העבירו להורים שלי כסף מזומן כדמי חנוכה, אבל הייתה גם מעטפה כתמתמה עם איזשהו תכשיט בפנים. "ממי זה?" פתחתי אותה בסקרנות, ושרשרת כסופה צנחה על הברכיים שלי.

"גם את קיבלת אחת כזאת?" שאלה אדל, שהחזיקה שרשרת זהה. 

"למה שמישהו ישלח לי שרשרת?" ג'ונתן הציץ לתוך המעטפה שלו בבעתה. "זאת שרשרת נשית לגמרי!"

גילגלתי עיניים. "ואתה מגוחך לגמרי." 

אדל הוציאה פתק מהמעטפה שלה. "תראו!  לא הרבה מהתלמידים מתאימים לסלית'רין ומבינים את העקרונות של הבית הנפלא הזה כמוכם - פרופסור סיסיל."

קירבתי את התליון לעיניים שלי. אלה היו שני נחשים עם אבני איזמרגד קטנות בתור עיניים, הם מיצמצו והזיזו את הראשים כל כמה רגעים.

"אני חושבת שזה נחמד מצידה," הכרזתי וענדתי את השרשרת.

"אני מסכים," מיהר ג'ונתן להגיד. "אבל אני חייב לענוד את השרשרת?"

"זאת דווקא שרשרת שמתאימה גם לבנים. כמו שן של חיה, או מחולל זמן. או סמל של אוצרות המוות." אמרה אדל. 

ג'ונתן עשה פרצוף. "נו, שיהיה." 

אחרי ארוחת הבוקר אדל הוציאה שלושה מטאטאים. אלו היו מטאטאי צעצוע - אבל הם יכלו לרחף בגובה של מטר וחצי. "רוצים לשחק סוויבנהוג'?"

"אני אשאר כאן, על הקרקע הבטוחה," אמרתי בנימה מתנצלת. בזמן שג'ונתן ואדל ניצלו את הריחוק ממוגלגים כדי לשחק, אני ישבתי על כיסא וקראתי, וכך עברה עלינו כל חופשת חג המולד - עם קצת הפסקות לטאקי מתפוצץ, או סתם דיבורים - עד שהגיע הזמן לעלות שוב על הרכבת להוגוורטס. היינו מאושרים כשגילינו שכל בית הספר התכסה בלבן, ואפילו לא נאלצנו לחזור ישר ללימודים, כי קודם היה משחק של סלית'רין נגד גריפנדור.

ישראלית בהוגוורטסWhere stories live. Discover now