היי אהובים! למי שלא יודע, מישהי התחילה לתרגם את הפאנפיק ממש מזמן והפסיקה באמצע- מה שסופר מבאס כי זה פאנפיק מדהים :( אז החלטתי לתרגם אותו בעצמי! תלכו לקרוא את התרגום שלה קודם כי אני מתחילה לתרגם רק מפרק 29. אני לא יודעת אם התרגום שלי יהיה שונה משלה ואם זה ירגיש לכם מוזר, אני מקווה שלא ואם כן אני מצטערת, מוזמנים תמיד לתת לי הערות! מקווה שתהנו, אוהבת מלא ❤️
-
קפה.
הוא החליק במורד הגרון שלו, מחמם את כל גופו.
הוא הריח כמו אגוזי לוז, עם קרמל ווניל והוא היה חמים.
הארי רצה להישאר בבית הקפה ליד הבית שלו לנצח. היה שם שקט, כולם הקשיבו למוזיקה או קראו ספרים. הוא הרגיש צעיר, וקטן. המקום הזה היה ידוע בתור המקום שאליו הגיעו כל הסטודנטים שגרו בסביבה ורצו ללמוד.
אבל הנה הוא פה, עטוף בסוודר בצבע כחול בהיר שהיה טיפה גדול מידיי, אבל הוא היה רך. המגפיים החומות שלו חזרו, והן ישבו בנוח מסביב לרגלו, הסקיני ג׳ינס השחור שלו תחוב בתוכן. למעשה, הוא יכל ממש להריח את העונה. קינמון, עצי אורן, וממתקים. הוא יכל לראות את חבריו בשולחן לידו, מדברים. לואי לגם מתה המנטה שלו, הוא החזיק את הכוס שלו בעדינות כשרק אצבעותיו בצבצו מבעד למעיל שלו.
נייל הזמין את כולם לפה, למרות העובדה שירד שלג שכיסה את כל הדשא הירוק ברחובות. עכשיו יש רק שכבה של שלג לבן.
הארי אהב להיות בשולחן משל עצמו, יושב על כיסא המרופד בכריות ירוקות. הידיים שלו הפכו מחסרות תחושה לחלוטין ואדומות לחמימות ונעימות כשהוא מיקם אותן מעל האדים שיצאו מכוס הקפה שלו. הוא לא יכל לעצור את עצמו מלחייך כששיר של אד שירן התנגן ברקע, גובר על הרעשים של הצלחות והמלמולים של האנשים.
כריסמס הייתה העונה האהובה על הארי. הוא אהב את החורף, הוא אהב את הקור שדגדג את אפו ואוזניו בשנייה שיצא החוצה. הוא אהב לקשט את העץ שהוא ואימו מצאו בהנחה בחוות העצים. הוא אהב לתלות שרשראות של אורות בצבעי הקשת לאורך כל הבית שלו, שומר את ההכי טובות לחדר השינה הקטן שלו.
והוא אהב לצפות בכל האנשים סביבו משנים את סגנון הלבוש שלהם, מעודדים את רוחם עם כל האווירה הזו. חלק ממנו היה חם, למרות שהוא לגמריי קפא.
כיתה י״א הייתה, במילה אחת, מעייפת. נייל, הוא, וזאין היו היחידים שעוד הלכו לבית הספר, והם היו כל כך עמוסים עם כל העבודות שלהם שבקושי היה להם זמן לדבר אחד עם השני. אבל עכשיו, זאת הייתה חופשת הכריסמס, והארי היה כל כך אסיר תודה לחופשה הזו. כל השנה הזו עברה לאט והיא הייתה כל כך מייגעת ו, טוב.. עצובה.
כן, לואי היה מנשק אותו כמעט כל יום, הוא היה פוגש את הארי בתחנת האוטובוס ומניח נשיקה עדינה על שפתיו.
אבל הארי לא הרגיש כלום. לפחות כלפיי לואי. הלב שלו לא היה בזה, הלב שלו לא הרגיש מספיק מאוהב כדי שהוא יוכל לשיר, הוא לא הסמיק כמו מטורף בכל פעם שלואי נגע בו. זה כאב יותר, לקבל משהו שרצית במשך כל כך הרבה זמן אבל לא לתת לעצמך להינות ממנו.
YOU ARE READING
I Sleep Naked- Larry Stylinson // HEBREW
Fanfiction״אתה בטוח?״ ״למה אתה מחכה?״ ---- אני ממשיכה לתרגם את הסיפור בעברית :) Credit: uniquelyxlarry
