פרק שני : כריסטופר, או סתם כריס
2/6
~
הנסיכה לא נתקלה בכריס באותו הלילה אבל הדבר הראשון שביקשה למחרת בבוקר הוא שיביאו אותו אליה.
"בוקר טוב נסיכה, קראת לי?" שאל, "כן, אתם יכולים להשאיר אותנו לבד, בבקשה?" היא ביקשה, והם עזבו.
לראשונה מאז פגישתם המקרית, יצא לנסיכה לבחון את הברמן ואפשר לומר שסקיי אהבה את מה שהיא ראתה "בבקשה כריס, קרא לי סקיי." התעקשה בחיוך מתקתק, "אוקיי, סקיי" חייך חזרה.
היא שמה לב לעמידתו, נוח. "מה חייל עושה בתור ברמן?" הסתקרנה, "הו, כן. נפצעתי בקרב האחרון על השלום והציבו אותי מחדש עד ההחלמה" ענה בכנות מלאה.
"איפה?" התחצפה ושאלה. החייל כפתר החוצה את הכפתורים הראשון והשני בחולצתו, חושף שתי צלקות עגולות במרחק מה אחת מן השניה על מצע חזה חטוב ומעט מקועקע.
הנסיכה לא יכלה לעצור בעדה, והעבירה ידה על שני הסימנים, שמה לב לצלקות נוספות, ישנות יותר. ולמרות שגרמה לשיערות גופו לסמור, כריס לא הניד עפעף. "ממה זה?" הוסיפה וחיטטה.
"אקדח" ענה, "וזה?" שאלה, מצביעה על צלקת ישנה, בעלת סיפור מצלק עוד יותר. "סכין" ענה בקרירות, אך השבירה הראשונה בעמידתו הסגירה שהיה יותר לסיפור. חייל לא עוזב עמידה כלשהי, כל עוד לא מצווים עליו אחרת.
היא הזיזה את הכיסא והניחה אותו אל מול הכורסא, בעוד היא יושבת על הכיסא, היא מסמנת לו לשבת מולה, והחייל שבו מציית.
"רוצה לפרט?" היא שאלה, " ניק עשה את זה" אמר והשפיל מבטו. "מי הוא ניק?" שאלה, "אבא שלי".
היא שתקה. לנסיכה הדעתנית כבר לא היה מה לומר, אך היא הניחה ידה על כתפו. "אתה צריך שאעזור לך?" היא לבסוף פצתה את פיה ואמרה.
"הוא מת." ענה להצעתה.
היה לה ברור מה קרה, סקיי לא הייתה טיפשה. היא הביטה בעיניו, לא צופה בשום חלקיק של חרטה, אבל למרות הכל, הוא לא הפחיד אותה, אפילו לא טיפה. הוא הביט בעינייה, ולא מצא את השפיטה שציפה לה, הרי איזה ילד הורג את אביו?
"זאת גם הסיבה שהגעתי לארמון האמת, זה היה העונש של ילד בן 18 שהרג את אביו" אמר לאחר שתיקה ארוכה.
"או הארמון או?" היא שאלה, והוא הבין את כוונתה.
"תלייה" ענה.
"ואם לא הייתה לך האפשרות ללכת לארמון?" היא שאלה בחצי דאגה, לאדם שאומנם איננה מכירה לאורך זמן, אך מרגיש לה כאילו מכירה שנים, הוא האדם היחיד שכנה איתה כבר המון זמן.
"אז הייתי מקבל את העונש בברכה, זאת הייתה התוכנית בכל מקרה, לא בניתי על הארמון שיציל את חיי, אם זה מה שאת מחפשת לשמוע" ענה לה, שוב, בלי שום סוג של פילטר.
הוא הביט בעינייה בשנית, ולא פגש בתגובה השניה של האנשים השומעים את סיפורו, רחמים. היא לא ריחמה עליו. היא העריכה את החוזק של הברמן שפגשה במקרה.
"זה בטח כל כך מספק" היא פלטה לפתע, אחרי רגע שקט נוסף.
"מה?" שאל, "להשיג את הנקמה שהיית זקוק לה כל כך אחרי זמן ארוך שכזה" היא הסבירה, "זה לא בשבילי, יקירה. זה היה בשביל אמא שלי" כריסטופר ענה לה, בחיוך עצוב ומריר.
היא הבינה באותה השניה, ידה הונחה על החלק שנחשף מחזו בעקבות הכפתורים הפתוחים, חשה בדפיקות הלב המהירות שלו.
היא נשמה עמוק, ושמה לב לצלקת נוספת, על ליבו.
היא נשכה את שפתה התחתונה, תוהה אם כדאי לה לשאול, אחרי כל מה שסיפר לה, הוא לא ישקר. אבל, האם כדאי ללחוץ עליו כך?
"תשאלי כבר" הוא ענה לתהיותיה, בלי שתצטרך לומר אותן בקול.
שאלתה נשאלה ללא מילים ונענתה רק בהנהון קצר.
המחשבה הראשונה שעלתה בראשה של הנסיכה הייתה 'אם הוא לא היה מת, הוא היה הבן אדם הראשון שהייתי מוציאה להורג'.
מאז אותה השיחה, נפגשו השניים כל יום, לפעמים אפילו פעמיים ביום. מה שהכריח את כריס להתגנב אל והחוצה מחדרה של הנסיכה.
"היי נסיכה" הוא הקניט. נשמע הקול המוכר במרפסת חדרה.
"אמרתי לך כבר לא לקרוא לי ככה" היא ענתה בחיוך קטן, גורמת גם לו לחייך.
היא חיבקה אותו, בפעם הראשונה יש לה חבר בארמון. חבר שאיננו הוריה או המשרתת, כמובן.
הוא ליטף את שיערה החום והבחין בצבעיו מתבהרים בעקבות השמש החמימה של הקיץ שהגיע.
הוא ידע את המשמעות, אבל בחר להניח לה, כל עוד יכול.
YOU ARE READING
Sky // שמיים
Nouvelles| הושלם | הנסיכה של ממלכת האגדות, יורשת העצר סקיילין, הידועה בשם 'סקיי', זכתה לו בעקבות זוג עיניים מיוחדות. כאלו מעולם לא ניתנו לאף אדם לפניה, וכנראה שגם לא אחריה. עיניים כחולות, המלאות בנקודות קטנות ונוצצות. כוכבים. הנסיכה מגיעה לגיל המיוחד, גיל הה...
