פרק רביעי: שנה של אהבת אמת
4/6
~
יום למחרת, כל העלים כבר נשרו.
ורומיאו טיפס לחלונה של אהובתו, כמו שנהג לעשות כבר המון זמן.
"הוא אמור להגיע בקרוב והחתונה תיערך חודש מהיום בו יגיע" נשמע קולו של אחד השרים באוזניו וכריס נשאר להקשיב, שומע את המלך פוצה את פיו "מעולה. עכשיו נותר לי רק לעדכן את סקיילין" הוא אמר, וצער רב מילא אותו. מערכת היחסים שלהם הרבה יותר קרובה לסופה ממה שהם חשבו.
וכריס החליט לחזור לחדרו.
בינתיים, אהובתו חיכתה לו בחדרה, ואפילו יצאה אל המרפסת. אך לא היה כל זכר לבחור שאהבה.
הוא מעולם לא נעלם ככה, הנסיכה חשבה לעצמה והחליטה לבקש שיחפשו אותו בשבילה.
"סלח לי, אבל תוכל לברר לי איפה נמצא החייל כריסטופר?"
"לצערי נסיכה, אביך קורא לך ולא אוכל לציית לך עכשיו", הנסיכה, מעט מתוסכלת, יוצאת אל חדרם של הוריה.
"סקיילין, טוב שאת כאן." הוא קורא לה כך רק כשמדובר במשהו רציני, מה שאומר שתתעכב ולא תוכל לפגוש את כריס עד השקיעה.
"הקשיבי, זוכרת את הנשף של גיל הבחירה?" אביה שאל אותה, גרם לה להנהן.
"מצאנו לך חתן." הוא גרם לה לפעור את פיה, מה יהיה עם כריס?
"אבא! אתה יודע שאתה לא יכול פשוט לחתן אותי עם מי שתרצה בלי שאני אבחר את זה, נכון?" היא התעצבנה, למה הוא חשב שיש לו את הזכות לקבוע בשבילה?
"יקירה, אני חולה." הוא הסביר את הסיבה האמיתית.
"אין לי הרבה זמן ואת צריכה יורש. כמה שיותר מהר." הוא המשיך וכבר לא נותר לה דבר לומר. היא ידעה שהיום הזה יגיע, פשוט לא כל כך מהר.
המשלחת של בעלה לעתיד הגיעה באותו היום, ומי זה לא היה אלא אותו הנסיך שקירב בין רומיאו וג'ולייט מלכתחילה הולך להיות בעלה.
כשסקיילין פגשה שוב באנדרו, היא נזכרה ביום הראשון בו ראתה את אהבת חייה, עברה כמעט שנה.
שנה אחת של אהבת אמת אל מול חיים שלמים עם אדם שהיא לא סובלת. היא תוכל להתמודד עם זה, ככה לפחות היא חושבת.
ההכנות לחתונה החלו באופן מיידי וסקיילין נכנסה לחדרה כדי למדוד שמלה.
"אני מצטער, אהובה שלי." היא שמעה אותו מדבר.
"אני מצטער שזה נגמר ככה. אני מצטער שאת לא יכולה לברוח איתי. אני אידיוט. אבל אני מניח שגורל רומיאו וג'ולייט אכן חרוץ" הוא הפסיק, אבל אז נשמע רעש החלון. מה שאומר שהוא עזב.
בלעדייה.
היא הלכה אל עבר אנדרו, בחוסר רצון. אמרה כן כשהייתה צריכה, נישקה שפתיים שלא ישתוו לשל אהובה.
אנדרו, היה מוכן לעשות הכל כדי לדאוג שתישאר. לא הייתה למלך הצעיר שום בעיה להחזיק אותה בכוח. בעוד הנסיכה, שעכשיו הפכה מלכה, לא קיימה את חובותיה והתחמקה ממנו כמה שיותר.
רומיאו, הביט לשמיים וקרא את החריטה שוב ושוב. חיפש את אהובתו בין מארס לפלוטו.
שבועיים חלפו מאז חתונתם הלא מוצלחת, ואביה של המלכה סקיילין נפטר מאותה המחלה.
דפיקה נשמעה על דלת חדרה, והיא, התרגשה, כמו בכל דפיקה. אולי זה הוא?
אבל כרגיל, זה לא היה.
זה היה בעלה.
הוא רצה אותה לעצמו, וברית נישואים לא הספיקה בשבילו.
"אני מתגעגעת לאבא שלי" היא אמרה והחלה לבכות באמצע הנשיקה.
הוא הניח לה, לבנתיים.
סקיילין אומללה בכל יום קצת יותר, בכל יום היא מרגישה כמה הוא חסר.
הוא מביט לשמיים כל לילה, מדמיין אותה בשמי הלילה שבכל לילה מאבדים כוכב, כמו הניצוצות הקטנים בעינייה.
ליבם לעולם לא יהיה שלם יותר?
אנדרו עשה כל אשר רוחו חפצה, ובכל יום הרס קצת יותר את הממלכה.
חוסרו של כריסטופר בצבא נשמע למרחקים, ובכל מקום הוצבו מודעות הדורשות את ראשו.
וסקיילין עדיין ביקשה ממנו כל לילה "שמור על עצמך, רומיאו." בדיוק כמו שנהגה לעשות כשהיה.
" האהבה היא כעשן העשוי מאדים של אנחות.כאשר טהורה היא, האש מפעפעת בעיני האוהבים. כאשר כעוסה היא, הים מוזן מדמעות האוהבים. ומה היא עוד? הטירוף הכי מוסתר, מרירות חונקת ומתיקות שנשמרת." היא קוראת מתוך המחזה, שוב.
נזכרת באותו הלילה בו שכבו תחת כיפת השמיים בידיים משולבות יחד עם אותו המחזה, כיצד קרא לה את אותן השורות בדיוק. היא כמעט ויכולה לשמוע אותו קורא לה את אותן המילים שוב ושוב.
כמה שאהב לקרוא לה את המחזה הזה.
וכשהגיעה לדף האחרון, גילתה שהוא קרוע. במקומו, היה כתוב "ג'ולייט שלי תקבע את גורלה בעצמה."
חייכה, "הלוואי שהיית כאן רומיאו שלי", היא לחשה לעצמה.
והוא חשב את אותו הדבר.
YOU ARE READING
Sky // שמיים
Conto| הושלם | הנסיכה של ממלכת האגדות, יורשת העצר סקיילין, הידועה בשם 'סקיי', זכתה לו בעקבות זוג עיניים מיוחדות. כאלו מעולם לא ניתנו לאף אדם לפניה, וכנראה שגם לא אחריה. עיניים כחולות, המלאות בנקודות קטנות ונוצצות. כוכבים. הנסיכה מגיעה לגיל המיוחד, גיל הה...
