Sky // שמיים

\\ 𝓒𝓱𝓪𝓹𝓽𝓮𝓻 1 \\

פרק ראשון: הגיל המיוחד.
1/6
~

הבוקר הזה היה שונה מכל יומייה הקודמים של הנסיכה סקיי, היום כבר תפסיק להיות הנסיכה סקיי ותהפוך ליורשת העצר סקיילין, זו שעומדת לשאת את גורל ממלכת האגדות על כתפייה.
הנסיכה המרוגשת הייתה מוכנה קשות ליום הזה, וההמתנה כמעט והרגה אותה. היא חיכתה לרגע הזה בערך מהיום בו נולדה.
'ביום הזה, כולם יתסכלו עלייך אחרת, הם יסתכלו עלייך וידעו שיש להם על מי לסמוך, כי את כאן.' הוריה היו אומרים לה בכל פעם שהנושא עלה, כמוה, שני הוריה הם בכורים, ושניהם עברו את אותו הטקס.

בשונה מהם, הנסיכה סקיי הייתה גם בת יחידה, לא היו לה אחים או אחיות נוספים.
חלק מהאנשים אומרים שזה בגלל שיהיה לא פייר להביא עוד ילד כדי שיוכל לנסות להתחרות בה, אבל אין להתחרות בה.
הנסיכה סקיי יפייפיה, ואין על כך ויכוח, ורוב האנשים באמת בטוחים שזו הסיבה שבגללה הוריה בחרו שלא להביא עוד ילדים, כדי לא לגרום להם להיות מתוסכלים, הרי איך אפשר להיות יותר יפה מהיפייפיה של הממלכה?
השאר, טוענים שהמלכה לא יכולה להביא ילד נוסף לאחר הלידה הקודמת, שהסתבכה.
סקיי מעולם לא העזה לשאול.

היה צד נוסף לערב הזה, מעבר ליום של בגרות, זה היה היום שבו יבחר לה בעלה, וזה, היה הדבר שהלחיץ אותה מכל.
איך תחייה 'באושר ועושר עד עצם היום הזה' אם היא אפילו לא מכירה את הבחור?
"אל דאגה יקירה, זה משתפר עם הזמן." קולה של אימה נשמע בחדרה של הנסיכה. כנראה ששקעה במחשבות, כי לא שמעה אותה נכנסת ולא לשניה.
"את תלמדי להכיר אותו ויהיה בסדר." אימה הייתה מאוד שונה באופיה ממנה, כנראה הדבר היחיד שלא ירשה ממנה, מהשיער השטני עד כפות הרגליים, הכל של אימה.
אבל האופי, היה אופיו המובהק של אביה. תמיד הראשון לעמוד בשורה ותמיד הכי חזק ועוצמתי.
בשונה מאביה, היא לא תזכה לבחור למי תינשא. היא אישה. אבל זה לא אומר שלא תילחם על זכותה. זה האופי של אביה מדבר מתוכה? לחלוטין. אבל הוא צודק. אם היא רוצה להיות מלכה טובה, כדאי לה להתחיל לעמוד על שלה.

השמלה הכחולה כבר מוכנה, ורק מחכה לנסיכה שתלבש אותה.
הצבע הכחול סימל את ממלכת האגדות, כיוון שממלכת האגדות היה ביתן של אבני הספיר הכחולות. פשוט יפייפיות. אבל לסקיי היום החליט להיות פחות ופחות כמו פרי דִמיונה.

השמלה, שנראתה לסקיי כעת כמחניקה וארוכה מדי דרשה להיות מוחלפת. וסקיי? היא צייתה. "החליפי לי בבקשה את השמלה." היא ציוותה על התופרת המסכנה שעובדת עליה כבר חודשים.
"הוד מעלתך, אי אפשר להספיק לתפור שמלה בזמן כה קצר." הזקנה רטנה.
"אז כדאי שתתחילי, נשארו עוד 10 שעות לטקס, נכון?" הנסיכה החזירה, הביטה בשעון הקיר לשניה והחזירה את עינייה אל התופרת המסכנה.
"אוקיי, אגש לעבודה."

הנסיכה לבשה את השמלה החדשה, שזכתה לשדרוג של לפחות מאה שנה, הנפח האסטרונומי ירד וצווארון הגולף הוחלף במחשוף מחמיא.
המחוך הודק ונקשר, מעל, ישבה לה שמלה יפייפיה בצבע כחול, כעינייה.
וכמו עינייה, הכיל גם הוא את הכוכבים הקטנטנים.

סקיי הייתה מרוצה, אבל זה לא אומר שאימה הסכימה.
"מה בשם אלוהים את לובשת?" היא החליטה לשאול, "את השמלה שלי" ענתה לה ביתה, שהייתה ידועה בדעותיה, נסיכה רגילה היא לעולם לא תהיה.

אימה נאנחה עמוקות לפני שאישרה לביתה לצאת אל האולם, המלא בגברים שרעבים להרשימה.

הנסיכה ירדה במדרגות, צופה בערמות של נסיכים ולורדים מכל כיוון.

המון גברים הוצגו לה, חלקם היו מבוגרים ממנה בחצי חיים, היה אפילו אחד בגיל של אביה.
"אתה בטוח שזאת המסיבה בשבילך, המלך צארלס?" היא שאלה אותו, "למה את מתכוונת, אהובה?" שאל אותה חזרה, ונישק את ידה.
"אולי המקום המתאים ביותר בשבילך, יקירי, הוא בר של נשים גרושות?"
"אולי, אבל אני מאמין שאני בדיוק איפה שאני אמור להיות, נסיכה." אמר, במעין מפגן כוחות.

הנסיכה קמה מכסאה והתקדמה לעבר עמדת המשקאות, שם עמד ברמן ששאל באותה השניה לרצונה. "תה קר ואדום" ענתה במהירות, זה המשקה האהוב על אביה.

כאשר היא באה ללגום הכוס עפה מידה, לכיוון הברמן המסכן. "אני כל כך מצטער, זאת אשמתי המלאה" הברמן לקח אחריות כאשר ראה מי מאחורי הנסיכה, גורם לה להסתובב ולפגוש בנסיך שעדיין לא פגשה.
"אנדרו, יורש העצר לממלכת הכסף" הוא הציג את עצמו. "סקיילין, אני חושבת שאתה יודע מי אני" החזירה בחיוך ציני ומריר.
"מרירה." הוא גיחך, "מישהו שפך לך את התה?" התגרה.

היא הייתה הדבר היפה ביותר שראה מימיו ואז ידע, היה חייב לקחת אותה לאישה, גם אם זה אומר שזה יקרה ללא רצונה. הרי לא היה דבר שאנדרו לא השיג.

"סלח לי" אמרה, והלכה לכיוון הברמן שהלך להביא סמרטוט.
"אני מצטערת, זאת לא אשמתך." היא אמרה לגבר שלא רצה צרות.

"סקיילין, אבל תקרא לי סקיי" אמרה, "אני מצטער נסיכה, עליי ללכת." אמר, "לפחות תגיד לי את שמך"

"כריס" הוסיף, ונעלם.