Killer

פרק 6.

אני נוהג במכונית כבר שעה.

השעה 5:23.

נוף היער עדיין לא השתנה,
רק עצים ועוד עצים.

ועוד עצים.

זה לא נראה שזה ייגמר בקרוב, אפשר להבין מדוע לין ואביה בחרו דווקא במקום זה לצייד, רחוק מעיניים של אנשים חטטניים.

מד הדלק מתנודד למטה, אני מקווה שיש כאן מקום ישוב לא רחוק.

************************************

חושך

לבד

ריקנות

אלו הן המילים שליוו אותי כל ילדותי.

אני ישבתי מכווץ לפינת החדר החשוך,
ירד גשם בחוץ, הייתי מסוגל לשמוע אותו ניטח בכבדות על גג החדר הרעוע.
יש חור בתקרה,
ישבתי תחתיו, מנסה לבלוע את הטיפות המלוכלכות שדולפות דרכו כדי להרוות את גרוני היבש.
בגדיי הדקים לא התאימו לכפור ששרר בחדר, קור דוקר חדר מתחתיהם,
ואני ישבתי בחוסר אונים, מנסה לשווא להתחמם על ידי חום גופי.
אני משחק בידי עם שלד של עכברוש, אחד מתוך עשרות שממלאים את החדר הטחוב.
יכול להיות שהוא מלא גם במקקים, או בעכבישים.

אני לא יודע,

החושך לא נותן לי לראות.

אני לבד עם עצמי כבר שבוע, אמא שלי לא הוציאה אותי כבר שבוע.
הדלת לא נעולה, אבל אני לא יוצא ממנה,
מפחד הדברים שאני לא רוצה לראות.

הריקנות מתפשטת בתוך מוחי, אבל אני לא יכול למות.

אני אאכזב את אמא שלי.

היא עובדת קשה.

הדלת נפתחה, אני מרים את ידי לכסות על עיניי מפני האור המסנוור.

אמא שלי עמדה בפתח, גופה החשוף מכוסה בדם.
היא סימנה בידה שאקום ממרבצי,
היא צריכה שאני אעזור לה.
נעמדתי ברגליים כושלות, ראשי סחרחר אך אני מנסה להתעלם מזה.
אני מחבק את עצמי כדי לשמור על חום, והולך לעבר החדר השני.
החדר עם האור.
אימי מצקצקת בלשונה בחוסר סבלנות ,
אני מנסה לזרז את צעדיי,
לרצות אותה.
רגליי הקטנות ממהרות ככל יכולתן.
הלכתי בעקבותיה דרך המסדרון המוכר, עם קירות מתקלפים ללא צבע, וכתמי רטיבות כמעט על כל התקרה.

היא מובילה אותי לתוך החדר החם, "אני הולכת להתקלח" היא ממלמלת לעברי וסוגרת מאחורי את הדלת.
הנהנתי בהבנה.
היא צריכה לשטוף את גופה היפה מהתועבה שנגעה בה.
פניתי להתחיל לעבוד.

אסור להתמהמה.

על הרצפה היה מונח מה שהיה פעם גופה של גבר.
אך עכשיו,
איבריו היו מונחים בעירבוביה על הרצפה, דמו הציף את כל הרצפה וחימם את כפות רגליי הכחולות מקור.
דישדשתי בתוך שלולית הדם, לקחתי ביד רועדת שקית אשפה שחורה וקשיחה, מעל שולחן העץ הישן שרגליו בקושי מצליחות להחזיק את עצמן.