נ.מ של ליאו -
אחרי מה שקרה עם אית׳ן בחדר של קמרון הרגשתי עצבני מאוד.
אני באמת לא מבין מאיפה הוא בא אליי סתם ככה ואומר לי מה לעשות, למה הרגשתי את הצורך להקשיב לו בכלל? אני גוער בעצמי.
אני מחפש בנואשות את אדי ונחשו מה? אני לא מוצא אותה בשום מקום, מרוב הייאוש מחליט לוותר וללכת בצד להרגע.
לוקח את הזמן ולא ממהר.
אני צופה מולי בכל המתבגרים, שיכורים ורוקדים צמוד כאילו אין מחר.
אני מודה שאני מקנא בהם, בעובדה שהם מאבדים את הראש ונהנים מהרגע.
אני מרגיש את הצורך לעשות כמוהם.
אני רואה מזווית עיני בקבוק אלכוהול על השולחן, מחליט לקחת אותה ולשתות אותה, אני מרגיש את הגרון שלי מתחיל לצרוב וזה כלכך מספק אותי.
אני בקושי גומר את הבקבוק אך מרגיש את הסטלה עולה לראשי וגורמת לי להסתחרר.
אני מפיל את הבקבוק מידי וניגש אל המתבגרים ומתחיל לרקוד איתם בקצב של המוזיקה.
הצורך לפרוק את הכל- את העצב שלי בגלל אמה, הכעס שלי על קמרון, הדאגה שלי לגבי אדי, מתפרק בריקודים.
אני מתחיל לקפץ באמצע הרחבה ולנענע את האגן שלי לפי הקצב, לעשות איזה מבטים מלוכלכים לכמה אנשים.
וכך זה נמשך, אני שמח שכולם ממשיכים בשלהם ונותנים לי לעשות מה שבא לי באנרגיות מטורפות.
עד שאיזה בחור התחיל לשים את ידייו על מותניי ונצמד לגבי ומתאם את עצמו לריקוד שלי.
אם לא האנרגיות שאני מרגיש כרגע והסטלה שבראש שלי אני מזמן הייתי מעיף אותו לאללה אך זה לא הפריע לי, זה דווקא ריגש אותי וגרם לי להצמד אליו עוד יותר.
הוא מפנה אותי אליו כדי שנוכל לראות אחד את השני, הוא די חתיך לדעתי- גבוה יותר ממני, גוף חסון ושרירי ושזוף כזה, עיניים ירוקות ועגיל באף.
הוא היה נראה מוכר, לא הצלחתי לזהות מאיפה אבל כן הוא היה וזה הרגיש מוזר.
הוא מקרב אותי אליו עוד יותר, מנשק את הצוואר שלי ומחייך כמאוד מרוצה ובוחן את שפתיי כאילו רצה לטרוף אותן.
אני מחייך לו בחזרה כי באמת שאני שלא מצליח לשלוט על עצמי.
הידיים שלו מנסות להגיע לתחת שלי אבל אני לא נותן לו, אני לוקח אותן ושם אותן בחזרה על המותניים שלי וברגע שנוצר בינינו שוב קשר עין הוא מחליט לנשק אותי, אני עוצם את עיניי וזורם איתו.
אוי כמה שאתחרט על זה בבוקר אחרי שאבין כמה הייתי זנותי במסיבה הזאת.
הוא מלמל לי משהו באוזן בשקט אך לא טרחתי לשמוע ולהבין.
המשכנו להיות במצב הזה אך זה לא נמשך להרבה זמן, לפתע לא הרגשתי את גופו צמוד לשלי, את ידייו על מותניי, את שפתיו על שפתיי.
ברגע שאני פוקח את עיניי אני רואה אותו על הרצפה ואת אית׳ן מעליו, צועק עליו ונותן לו בוקסים לפרצוף.
פתאום כל הסטלה והסחרור נעלם ואני חוזר למציאות וקולט מה קורה באמת.
״אית׳ן?!״ אני לא מאמין למראה עיניי מצפה ממנו להפסיק את מה שעושה ולענות לי, רואה את כולם מתחילים להתבצר מסביבנו וצופים איתי במה שקורה.
אך אית׳ן ממשיך בשלו להרביץ לו והבחור שהבנתי במבוכה שאני עדיין לא יודע את שמו, מנסה להתגונן מפניו.
מה לעזאזל קורה כאן?!
לא מספיק שהוא העיר על הלבוש שלי ועכשיו הוא הורס לי עם איזה בחור?! מה הוא רוצה ממני?!
״אית׳ן תפסיק כבר!״ החלטתי להכנס אליהם באמצע ולהפריד אותם אך ללא הצלחה ועם המזל שלי כמובן, הבחור שאני עדיין לא יודע את שמו נתן לי מכה חזקה בכתף שהעיפה אותי אל הרצפה, הראש שלי נתקל בחוזקה ברצפה.
שאית׳ן קלט את זה שהועפתי אל הרצפה הוא מיד עצר את מה שעשה והתכופף אליי במהירות.
״ליאו אתה בסדר? נפגעת?״ הוא נוגע בי בעדינות מחכה לתשובתי, אך אני לא מצליח לענות, הסתבר שהסחרור לא עבר ורק החמיר יותר.
אני בוחן את סביבי בקושי רב, האור מתחיל להקשות עליי לראות בברירות, אני מצליח לראות את הבעתו המודאגת של אית׳ן ואת האנשים מאחוריו מופתעים ממה ששקורה.
״איפה נפגעת? כאן?״ הוא עדיין בוהה בי, מצפה שאענה לו, אך נהייתי פחות עירני בשביל להבין מה קורה ולענות לשאלתו.
ראיתי שהבחור שאני עדיין לא יודע את שמו ניסה להתקרב, מלמל משהו ששוב לא הצלחתי להבין.
רק הבנתי שאית׳ן צרח עליו לעוף משם ועל כולם שיתעסקו בעניינם.
משם הכל השחיר.
**********
היי,
עכשיו 4 בלילה ורק רציתי לומר שאני מתנצל באמת על זה שגרמתי לכם לחכות המון זמן לפרק חדש-
עם כל העבודות שמביאים, השיעורים שיש בזום וגם עם החזרה לבית הספר לא מצאתי זמן לכתוב;(
מקווה שאתם מרוצים מהסיפור כי אני מרגיש שהכתיבה שלי מזעזעת ורק מחמירה בכל פעם💔💔
YOU ARE READING
THE RIVER
Jugendliteraturליאו מתעורר באיזה כלשהו חדר לא מוכר וברגע שהוא יורד למטה הכל משתנה. *לא להומופובים* © _mythoughts 10.8.17 💗
