נ.מ של ליאו -
אני מתעורר, מרגיש חום, אני מנסה לפקוח את עיניי אך לא מצליח כי עיניי בקושי מסתגלות לאור החזק שיש בחדר.
מואר פה מדי, מתי פתחתי את החלון? תהיתי לעצמי.
אני שוב מנסה לפקוח את עיניי אך באיטיות... מרגיש שיש לי סחרחרות נוראית.
מנסה להזכר במאורעות אתמול.
נזכר בזה שאית׳ן הרביץ לאיזה בחור שהתחיל איתי, שהועפתי אל הרצפה בכוח.
אבל אחרי זה? כלום.
אני רואה מבעד לחלון נוף שנראה מאוד מדהים אך לא מוכר לי בכלל- עצים מאוד גבוהים, ירוקים כהים, שמיים כאלה אפורים, אני מסיק מהמראה של המזג אוויר שאנחנו מתקרבים לחורף כנראה.
נגלית לעיניי שמיכה חומה פרוותית שמכסה אותי ופתאום אני מבין שאני בעצם לא בחדרי.
מה? איפה אני?
אני בודק את עצמי במהירות ורואה שאני לבוש רק בבוקסר וחולצה שלא ידעתי של מי שהייתה די גדולה עליי.
של מי החולצה? לעזאזל מה באמת עשיתי אתמול?!
איפה המכנסיים שלי?!
אני בוחן בלחץ את החדר הלא מוכר שאני נמצא בו.
מגלה שהוא נראה מהמם רצח- יש שידה בינונית לבנה מולי, מראה מעליה, הרצפה מעץ....
ועליה ישן מישהו שאני לא מזהה.
מה??? מי זה!??
לא יכלתי לראות את פניו אך יכלתי לראות את גבו והוא היה עירום לגמרי, חשוף אליי, שמתי לב לזרועו, שהיה מלא בכמה קעקועים.
אבל רגע למה הוא עירום?!
אני קם מהמיטה בעדינות כדי לגלות את הזהות של הבחור המסתורי הזה, מתקרב אליו בשקט מוחלט כדי שלא לעורר אותו..
עד שאני מגלה מי זה אני מבין שזה הוא...
אית׳ן פאק*נג מורס!!??
מה אני עושה בחדר שלו?!!
לא הפסקתי לבהות בו, הוא היה נראה מאוד טהור שהוא ישן מה שהיה מוזר כי תמיד היה לו לוק של איזה בן אדם מפחיד קשוח.
הרגשתי קריפי מאוד במצב הנוכחי, כאילו הייתי ג׳ו גולדברג.
מבהייה בפרצופו, ירדתי לחלק העליון שלו, אני בוחן אותם.
מודה שגופו מעוצב מאוד מאוד יפה- זרועותיו נפוחות והקעקועים שלו גרמו לו להראות כזה קשוח, בטנו היה מלא ב8 קוביות.
של שוקולד כן?
״אוהב את מה שאתה רואה?״ אני קופץ מהמקום, עיניי חוזרות אל פרצופו היפה, עינייו בוחנות אותי.
אני מקבל שוק רציני מהמצב, מבין את זה שלגמרי נתפסתי על החם אבל פאק כמה שהקול הישנוני שלו נשמע טוב.
אני באמת שלא יודע מה לומר לו, איך אני יוצא מהמצב המביך הזה?!
קולט את עינייו על הרגליים החשופות שלי, אני מתחיל להאדים מאוד, צועד חזרה אל המיטה ומכסה את עצמי בשמיכה.
אני מחליט להתעלם משאלתו, ״מה אני עושה פה?״ אני שואל בתהייה, מנתק את קשר העין מרוב המבוכה.
הוא מתיישב קלות על המזרון, רואים שהוא לא ידע מה לומר לי, אני נזכר בפעם ההיא שהוא תקף אותי על הלבוש שלי.
אני בוחן אותו, קולט שהוא לא היה עירום לגמרי, אלא עירום למחצה- פלג גופו העליון היה חשוף וזה הכל.
הוא התחיל לקום ולגשת אליי, מתיישב לצידי, ומסתכל עליי.
״התעלפת.״ הוא השיב לשאלתי, ״לא ידעתי מה לעשות, אדי רצתה לקחת אותך אליה אבל החלטתי שעדיף שתעביר את הלילה כאן..״ המשיך.
אדי הכלבה, איך היא מעזה לנטוש אותי לבד איתו?!
״אה...״ אית׳ן קוטע אותי ״אם אתה חושב שאדי הלכה? אז זהו שלא, היא עדיין כאן, היא בחדר של קמרון.״
אני חוזר בי בדבריי על אדי.
אני פשוט מהנהן לו, האווירה ששררה בחדר הייתה מאוד מביכה.
״קדימה, בוא נלך לצחצח שיניים ונרד לאכול, נראה את אדי וקמרון למטה.״ אית׳ן שובר את השתיקה הלא נעימה, ניגשים אל השירותים שהיו לו בחדר.
אחרי שסיימנו לצחצח שיניים הוא מסמן לי ללכת איתו למטה.
אבל לפני שירדנו אני נעצר בדלתו, נזכר בזה שאני עדיין בלי מכנסיים.
״אממ אית׳ן...״ אני מסתכל עליו במבוכה, לא יודע איך לומר לו את זה, הוא מסתכל עליי במבט תוהה ״אני צריך להשאיל ממך מכנסיים..״ הוא מסתכל על רגליי ומצחקק קלות.
״נכון נכון, לא שמתי לב לזה.״ אית׳ן ניגש אל השידה, לוקח לעצמו חולצה ומשאיל לי מכנס קצר.
אחרי שבדקנו שלא חסר משהו, הבנו שאנחנו יכולים לרדת לאכול.
**********
אני רוצה להוקיר לכם המון המון תודות על +1000 צופים ו100+ כוכבים!!💖💖
בחיי שלא ציפיתי שאגיע למצב הזה, מעריך את זה נורא נורא💞
ומתנצל גם על הפרק העלוב הזה:(
YOU ARE READING
THE RIVER
Teen Fictionליאו מתעורר באיזה כלשהו חדר לא מוכר וברגע שהוא יורד למטה הכל משתנה. *לא להומופובים* © _mythoughts 10.8.17 💗
