אלונה ליטפה את שערי. ״בוקר טוב צ׳וצ׳ונה״ העירה אותי כמו בכל בוקר.
אלונה הייתה המטפלת שלי. כיאלו שלנו,אבל רק אני בבית הזה לרוב. היא די החליפה את התפקיד היחיד של אמא בבית זה להיות אמא שלי ולדאוג לי. אני חייבת לאלונה את החיים שלי ואני חולה עליה.
״לאא״ גנחתי בעייפות אל תוך הכרית.
את אלונה כנראה זה הצחיק,כי היא צחקקה וקמה מהמיטה שלי שעליה התיישבה מלפני שנייה. ״קומי מאמי שלי,המסיבה שלך היום ויש לנו הרבה מה להספיק.״
״אני קמה,אני קמה.״ הכרזתי לאחר מספר דקות שהיא לא זזה מצד מיטתי. התיישבתי על מטתי לאט עם הנגאובר שלא היה לי הרבה זמן. לעזעזאל,שתיתי כל-כך הרבה אתמול? ״בוקר טוב אלונה שלי.״ חייכתי אליה מבעד לעיניים המצומצמות והעייפות שלי. שהיא ראתה שאני התעוררתי לגמרי היא עזבה את החדר והמשיכה במהלכה שלה להיום.
פתחתי את הטלפון ונוכחתי לדעת את כמות ההודעות של אנשים החיפשו אותי כל הלילה או סתם שלחו הודעות. השעה היית. כבר 12:00 לעזעזאל. אני נפגשת עם גפן ב 13:00 יואו. עזבתי את זה בצד וקמתי מהמיטה אל המקלחת שבחדרי, שוטפת פנים ומצרצחת שיניים. שסיימתי ניגשתי לארוני, פותחת אותו לחפש בגד ללכת היום לשופינג.
מחר היום הראשון ללימודים ואני צריכה להתלבש בהתאם.
״אין לי אף אחד לי אין אף אחד שיגי-״ זמזמתי לעצמי את השיר של עדן בן-זקן שלפתע צץ לראשי אך קול מוכר קטע אותי.
״יש לך אותי״ עומר הקפיץ אותי. אח מפגר יש לי.
עזבתי את הארון, מציצה אחורה אל הדלת וקלטתי אותו. רצתי לחבק אותו ״אתה בבית!״
״מסתבר שגם את קטנה״ רמז על כך שהייתי כל החופש רחוק מהבית ולא באתי לבקר אותו.
״כן אתה מכיר אותי,בחורה סנטימנטלית,״ התנתקתי מחיבקו עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן,מסדרת את שערי שהתבלגן. ״לעולם לא שוכחת איפה הבית האמיתי ותמיד חוזרת.״ הקנטתי אותו.
הוא כיווץ את פרצופו בכאב מזוייף. ״אאוץ.״
גלגלתי את עיניי ויצאתי מו החדר אל הסלון,שעומר מאחוריי. ״אויש אל תגיד לי שנפגעת״
״אבל נפגעתי.״ אמר בפשטות שנשמעה כמו אמיתית אם לא החיוך השטותי שפרוס על פניו.
התיישבנו אני ועומר בפינת האוכל הארוכה אחד מול השני.
״אני לא מוכ-״ אבא נעצר שראה אותנו,כנראה ברכו אל החצר המרכזית. ״בוקר טוב ילדים״ בירך אותנו במהירות,חוטף מאפה אחד מתוך הרבים שהיו ערוכים על השולחן מבעוד מועד וחוזר לריב עם הלקוח בטלפון. ״לא,לא דיברתי אליך..״ הוא המשיך וצחקנו.
התעסקתי בסלט שעומר מזג לי אך לא אכלתי ״בוקר טוב דדי״ מלמלתי שהוא כבר הלך.
״למה את לא אוכלת?״
YOU ARE READING
פשע מלכותי || Royal crime
Romansaואז הבחנתי בו. בגבר המסוקס שגרם לכולם לפנות מקום למעבר ולהרכין את ראשם. אומנם הוא היה מוכר לי,אך בחיים לא ראיתי אותו בעיר. הוא גבוה ממני לפחות בשתי ראשים. שרירי בצורה מרשימה. חולצתו המכופתרת והשחורה נצמדה לשריריו,שתי הכפתוריים העליוניים שהיו פתוחים...
