Just Like Him-Larry Stylinson [✔]

Just Like Him-2

"אתה מוזמן לשבת שם." מר ג'סטר הצביע על הכיסא שלשמאלי, נייל ישב בכיסא מימין לי. וויל חייך חצי חיוך והתחיל להתקדם בין הכיסאות לעבר המקום שלו בצעד בטוח. "הוא כזה חתיך!" מלמלה ליסה לחברתה, ג'ייד, הן ישבו מאחורי אז זה כאילו שלחשו את זה לתוך האוזן שלי ממש.

וויל התיישב במקום לידי וחייך לעברי. "היי." הוא לחש ואני חייכתי לעברו בנימוס. "איך קוראים לך?" הוא שאל, ואני סימנתי לו להיות בשקט. הוא הזעיף פנים. "אבל..." "ששש!" קטעתי אותו. החיוך המעצבן שלו התרחב, כאילו שהוא ציפה ממני להגיב ככה. "אתה לא משתנה לעולם, הא?" נעצתי בו מבט מבולבל והוא בתגובה רק משך בכתפיו. "תענה לי!" הוא לחש שוב. "ילד! ילד! ילד! ילד! תענה לי כבר!" הוא הציק כשהתעלמתי ממנו. "וויל, מספיק כבר!" אמרתי לו בעצבנות, כנראה בקול רם מידי, כי באותו רגע מר ג'סטר נעץ בי מבט עצבני ואמר: "ריתוק, סטיילס. תבוא אליי בסוף יום הלימודים. לא מדברים באמצע השיעור."

*

ישבתי בעצבנות על השולחן בכיתת הריתוק. לבד. אפילו לא היה שם מורה, הם באמת סומכים עלינו שנישאר שם? זה מטופש. לפתע הדלת נפתחה ופרצוף מוכר נכנס לחדר. "היי, סטיילס. מה 'תה עושה?" וויל חייך חיוך מעצבן. "אני? בעיקר מחכה שיגמר הריתוק שמישהו הכניס אותי אליו." אמרתי ברוגז ושילבתי את ידיי.

"נו, אל תהיה כזה, לא בכוונה. תראה, אפילו הכנסתי את עצמי לריתוק גם כדי שלא תהיה לבד." כן, כי מה שחסר לי זה לבלות עוד זמן איתך. חשבתי לעצמי. "בסדר..." מלמלתי בחוסר אמון, בטח הוא הפריע שוב בשיעור והכניסו אותו לריתוק. "אתה לא מאמין לי." הוא קבע, ואני לא הכחשתי. וויל נאנח. "למה אתה לא מאמין לי?" "כי אתה נשמע כמו מישהו שמכניס את עצמו לצרות על ימין ועל שמאל, לא מכניס את עצמו בכוונה כדי לארח חברה למישהו. חוץ מזה, אנחנו לא באיזה סרט מטופש. זה לא שאתה תכניס את עצמך לריתוק ביחד איתי ואז נהפוך להיות חברים הכי טובים. יש לי מספיק חברים, אני לא צריך עוד." לקחתי נשימה עמוקה. "בעיקר לא בעיתיים כמוך." הוספתי בשקט. הצצתי בפניו, הוא נראה פגוע מעט. "לא ציפיתי שנהיה חברים, אבל גם לא ציפיתי שתשנא אותי. לא על היום הראשון, כמובן. במיוחד בהתחשב בעבר שלנו."

"הא? איזה עבר יש לנו בדיוק? פגשתי אותך היום בפעם הראשונה." וויל נאנח בחיוך קטן. "אני לא חושב שכדאי לי לספר לך, לא עכשיו, לפחות. אבל אל תדאג, הארי. אתה עוד תבין מאיפה אנחנו מכירים." הוא טפח על כתפי והתחיל לצאת מהכיתה. "אבל הריתוק עוד לא נגמר!" אמרתי. "אתה זה שבריתוק בנינו. אני רק באתי לארח לך לחברה." הוא משך בכתפיו. "אבל אמרת שגם אותך הכניסו לריתוק..." מלמלתי, אך אני בטוח שהוא לא שמע כי הוא כבר יצא מהכיתה.

אפילו לא התייחסתי לעובדה שלמרות שלא סיפרתי לו, הוא ידע מה השם שלי.

*

כשחזרתי אחרי הריתוק, החדר היה ריק. "נייל..?" קראתי, הוא אף פעם לא יוצא מהחדר בצהריים. "נייל, אתה פה?" צעקתי בקול חזק יותר. "כאן!" נייל יצא מהאמבטיה. "מישהו בא לפה וחיפש אותך." אמר נייל ושילב את ידיו. "מי זה היה?" שאלתי. "לא יודע, היו לו עיניים כחולות ושיער חום והוא נמוך. הוא לא אמר איך קוראים לו, רק שהוא מחפש אותך." נאנחתי. "הו, זה וויל." נייל חייך חיוך מעצבן.

"וויל? יש לך מישהו ולא סיפרת לי?" גלגלתי עיניים ונתתי לו מכה בכתף. "הוא התלמיד החדש שג'ס דיברה עליו אתמול." "הו." מלמל נייל באכזבה. "חוץ מזה, אני אוהב את לואי ואתה יודע את זה." אמרתי בשקט. "הארי, עברו כבר שלוש שנים..."

"אני יודע שעברו שלוש שנים, נייל!" קטעתי אותו בצעקה, מרגיש שאני עומד לבכות. "אתה לא חושב שגם אני רוצה להתגבר עליו? אני פשוט לא מסוגל! אתה לא קולט? לא מסוגל!!" ניסיתי להחזיק את דמעותיי, אך בכל זאת דמעה בודדה זלגה לאורך לחיי. נייל נאנח וחיבק אותי. "אני יודע, הארי. גם לי זה קשה." "אתה בקושי הכרת אותו..." גיחכתי. "אבל אתה סיפרת לי עליו כל כך הרבה, אני בטוח שהוא היה מדהים. חוץ מזה, קשה לי לראות אותך שבור ככה, ואם אתה נשבר ככה בגללו גם שלוש שנים אחרי שהוא מת, כנראה שהוא באמת היה משהו מיוחד."

חיבקתי את נייל חזרה בחוזקה ובכיתי על כתפו. "הוא היה, נייל." משכתי באפי ופלטתי יבבה.

"הוא היה."

~~~~~~~~~~

סיומים שוברי לב לפרקים זה נחמד ביותר.

בבקשה תצביעו ותגיבו!

אוהבת ;*