Just Like Him-Larry Stylinson [✔]

Just Like Him-3

הדלת נפתחה בתנופה. "סטיילס, אתה כאן? החבר הבלונדיני שלך אמר שעוד לא הגעת לחדר, אז תהיתי אם אתה כבר פה." הפניתי את מבטי במהירות לדלת. "וויל?" וויל חייך ונשען על הדלת בידיים שלובות. "בכבודי ובעצמי." נאנחתי וניגבתי את עיניי. "בכית?" וויל שאל בדאגה. הנדתי בראשי במהירות. "לא, זה כלום. אני בסדר." "בטוח?" וויל נעץ בי מבט מודאג. נחמד מצידו לדאוג לי. "כן, אני בטוח. באמת." וויל הנהן בחיוך קל. "אוקיי." הוא אמר בשקט. "אז... מה רצית?" שאל הארי. "סתם, היה לי משעמם. חשבתי שאולי נלך לאנשהו." משך וויל בכתפיו. העפתי מבט לנייל, שהנהן בהתלהבות. "טוב... אז... לאן נלך?"

*

בסוף הלכנו לקניון. וויל רץ בהתלהבות ובהה בחיוך בכל חלון ראווה שחלפנו על פניי, אך אני לא הצלחתי להוציא מראשי את אותה מחשבה טורדנית שהזכירה לי שוב ושוב את הבילויים שלי ושל לואי בקניון. לעזאזל איתך, מוח! תפסיק כבר! לואי מת, אני צריך לקלוט את זה ולהפסיק להשוות אליו כל אחד! "היי, וויל!" קראתי לעברו, והוא הביט בי בחיוך קטן. "כן, סטיילס?" נשמתי עמוק. "רק רציתי לשאול... אתה הומו?"

שתיקה.

"למה?" וויל שאל לבסוף במבט מעט משועשע. "סתם, מתוך התעניינות." מיהרתי להגיד. הוא הנהן, עדיין מביט בי בשעשוע והמשיך להתקדם, לא עונה לשאלה שלי. נאנחתי והמשכתי ללכת אחריו, הוא לא רוצה לענות. הבנתי. המשכנו להסתובב בקניון בדממה.

"אני רעב." אמר לבסוף וויל, קוטע את השתיקה המביכה ששררה בנינו. "טוב, מה אתה רוצה לאכול?" וויל חייך. "מקדונלנד'ס. המבורגר גדול עם צ'יפס וקולה." חייכתי. "אוקיי." הלכנו למקדונלד'ס, הזמנו את הארוחה שלו ואני לא הזמנתי כלום. לא הייתי רעב במיוחד. לבסוף התיישבנו עם האוכל ו-וויל מיד התחיל לטרוף את הארוחה שלו, ולא יכולתי להעלים מראשי את המחשבה שהוא אוכל די חמוד: מהר, מבולגן, רועש, אבל לא מלוכלך.

כמו שכבר אמרתי, חמוד.

"בוא נשחק 21 שאלות." הצעתי לפתע. אני רוצה להכיר אותו יותר ויש כמה שאלות שהוא חייב לי תשובה עליהן. וויל משך בכתפיו לחיוב. "תתחיל." אמרתי.

"אוקיי... למה בכית היום?"

לעזאזל עם וויל והשאלות שלו.

"כי... טוב... דיברתי עם נייל, ואז קרה משהו שהזכיר לי מישהו שמת לפני כמה שנים וזה עדיין נושא די רגיש... אני לא רוצה להיכנס לזה." הוא נעץ בי מבט ארוך ומחושב. "מה הוא היה בשבילך?" הוא שאל לפתע. חייכתי חיוך עצוב. "הוא היה בן הזוג שלי. אבל הוא גם היה יותר מזה. הוא הכיר אותי הכי טוב בעולם, אהבתי אותו יותר מהכל. הייתי תופס רימון יד בשבילו. הייתי נותן לו כל מה שיש לי. הייתי מביא לו גם את הירח, אם הוא רצה. הוא רק היה צריך לבקש." דמעות עמדו בעיניי. הבטתי בוויל וראיתי דמעה זולגת על לחיו. "זה... זה היה יפהיפה, הארי." הוא לחש. נעצתי בו מבט שבור.

"קראו לו לואי. לואי טומלינסון. והוא היה הבנאדם המושלם ביותר שהכרתי בחיי."

*

וויל ליווה אותי עד לחדר. "היה נחמד היום." חייכתי אליו. "אני שמח שנהנית." הוא גיחך. גלגלתי את עיניי בחיוך קטן. "אני מניח שנתראה מחר." הוא הנהן. "כן, נתראה." הייתה לרגע שתיקה מביכה, ואז וויל משך אותי לחיבוק חזק. "אל תדאג לגבי הבחור הזה." הוא לחש לאוזני. "הכל יהיה בסדר בסוף." חיבקתי אותו חזרה. "תודה, וויל. אתה באמת חבר טוב." הוא התנתק מהחיבוק בפתאומיות. החיוך שלו נהיה מאולץ פתאום. "הכל בסדר?" שאלתי אותו. הוא הנהן עם אותו חיוך. "כן, ברור. הכל מצוין. גם לי היה כיף היום. אז... אני מניח שאני אלך לחדר שלי עכשיו. ביי." הוא מלמל במהירות. הנהנתי ונופפתי לו. "ביי." עמדתי לסגור את הדלת. "הו, ורק שתדע..." מלמל וויל בחיוך המעצבן שלו. נעצתי בו מבט שואל.

"אני כן הומו." הוא חייך, קרץ לעברי ואז הסתובב והתחיל ללכת לכיוון השני בצעדים מלאי ביטחון, משאיר אותי שם, ליד דלת החדר הפתוחה, מבולבל.

~~~~~~~~~~

אז וויל כן הומו.

בבקשה תצביעו ותגיבו!

אוהבת ;*