חותך. זה מה שאני עושה עכשיו. התחלתי עם זה אתמול. אני דווקא די אוהב את התחושה. אני מצטער שלא עשיתי את זה עוד בהתחלה. אני מרגיש שזה דבר נכון לעשות, אני אוהב את זה.
אני החלטתי להפסיק לעשן וזה התחליף שלי. להעביר להב של סכין גילוח על הזרוע שלי זה התחליף שלי.
אני יודע שהיא בטח הייתה כועסת עליי ומאוכזבת ממני אם היא הייתה כאן ובטח שלא רק היא. האמת שאם היא הייתה כאן לא הייתי בכלל מגיע למצב הזה, למצב של דיכאון נוראי. אני כבר מתחיל לחשוב מחשבות אובדניות, הרבה. לא כמו שהיה בהתחלה.
ניקיתי את הדם שלי ושמתי תחבושת על החתכים. הורדתי את שרוול החולצה בחזרה עד למפרק ידי, הלכתי אל המטבחון שיש לי ומזגתי לי מים. לגמתי הכל בלגימה אחת ואז לקחתי את הטלפון והתקשרתי לליאם. ביקשתי ממנו שיבוא, הוא בדרך.
גם מליאם לא שמעתי הרבה זמן ויהיה נחמד לראות אותו, הוא בטח לא יגיד לי מילים שלא במקום, לא כמו לואי. הוא בטח לא יזכיר לי דברים מהעבר עלייה כמו הארי והוא בטח לא יגיד לי שהוא מפחד עליי כמו זאין, שגרם לי להיות בדיכאון אפילו יותר.
כשהוא הגיע, כמו כל השאר ישבנו בספה, אני אומנם קראתי לו אבל אני מתנהג באדישות ובחוסר עניין, בדיכאון.
"מה איתך נייל? אתה עדיין הולך לבקר אותה?" הוא שאל בלחש, הנהנתי. "ביקרתי אותה אתמול." הוא אמר ואני הרמתי אליו את מבטי המושפל ופערתי את עיניי, מופתע מעט.
"ל-למה?" שאלתי בגמגום, "רציתי. רציתי ללכת אלייה." הוא אמר, "יש שם המון ורדים, אפילו שחור אחד. זה אתה שמת?" הוא שאל בטון רגוע.
"כן." לחשתי ושפשפתי את עיניי, "למה הוספת וורד שחור?" הוא שאל, "זה מסמל מוות." הסתכלתי לו בעיניים והוא פער אותם מעט. "למה שמת אותו שם?" הוא שאל.
"כי התחלתי להפנים שהיא לא חוזרת." נשמתי עמוק וגוש דמעות חנק אותי בגרון. "נייל אני דואג לך." הוא אמר. "אתה לא היחיד." מלמלתי.
"בבקשה תדבר איתי נייל. תספר לי מה עובר עלייך." הוא התחנן.
"אני רוצה למות ליאם. אני רוצה להתאבד. לסיים את הכל." בכיתי, והוא הראשון שהראיתי לו שאני בוכה מאז ההלוויה שלה.
"שלא תעז להגיד את זה!" הוא הרים את קולו ונעמד, הבטתי בו ומחיתי דמעות מלחיי, "אתה יותר חזק מזה נייל! שלא תעז להגיד את זה!"
כיסיתי את עיניי בעזרת ידיי, "אני מצטער שאני גורם לך ולשאר לדאוג לי אני מצטער. אבל אני באמת לא יכול ליאם. אני לא יכול." התייפחתי.
"אני לא יוצא מהבית ואם אני יוצא זה רק אלייה. אני בודד ואני בדיכאון. יש יותר גרוע מזה?" משכתי באפי והבטתי בו, מסתכל לו בעיניים.
"אתה לא בודד." הוא לחש בטון מתחנן והתיישב בחזרה, "אתה לא בודד יש לך אותנו, תנצל אותנו נייל! תפסיק להיות בבית. תצא איתנו למקומות, תנסה לחיות שוב. תפסיק לחשוב עלייה זה לא עוזר לך."
"אני לא יכול לחיות שוב. אני חסר חיים בלעדיה."
(מטרה:76 הצבעות)
מי שלא ראתה את ההודעה של אתמול כי מחקתי אותה אחרי זמן קצר אז עוד פעם- מי שלא רוצה לקרוא שלא תקרא, אני לא מכריחה אף אחת. זה הסוף שרציתי וזה הסוף שנכתב. זה הכל.
עוד 3פרקים וזה הפרק האחרון, פרק 12 ♥
אוהבת♥
YOU ARE READING
Lifeless- (Special to L.M.G)
Fanfictionאתה לא בודד" הוא לחש בטון מתחנן והתיישב בחזרה, "אתה לא בודד יש לך אותנו" תנצל אותנו נייל! תפסיק להיות בבית. תצא איתנו למקומות, תנסה לחיות שוב. תפסיק לחשוב עלייה זה לא עוזר לך." "אני לא יכול לחיות שוב. אני חסר חיים בלעדיה."
