מעשן. זה מה שאני עושה עכשיו. אני מעשן את הסיגריה השלישית שלי. אני יודע שאם הבנים היו יודעים הם היו מתחרפנים. אף אחד מאיתנו לא מעשן כי הם מאמינים שזה גורם למוות שלך להיות קרוב, שאתה הורג את עצמך.
ואם אני כן רוצה להרוג את עצמי?
ואם אני כן רוצה למות? אני רוצה להיות איתה ואם אני אמות אני אהיה איתה אז למה שאני בעצם לא ארצה למות?
אני לא מעשן בכל יום. אני מסיים קופסת סיגריות ביומיים ויוצא לקנות בערך כל שבוע כי אני בעצם לא רוצה לצאת מהבית. יש פעמים שאני קונה שתי קופסאות כמו היום. היום קניתי שתי קופסאות, זאת אומרת 40 סיגריות. 20 בכל חבילה. עישנתי שלושה בנתיים ועכשיו אני מדליק את הרביעית.
אני יודע שאני גורם לעצמי נזק. אבל כבר לא אכפת לי מעצמי, לא אכפת לי איך אני נראה, לא אכפת לי איך אני מתנהג פשוט לא אכפת לי. אני מצטער שאני מדכא אותכם אבל כמו שאמרתי לפני, אני לא מצליח לשלוט בזה. אני לא מצליח לשלוט על מה שאני חושב.
שלוש דפיקות בדלת. שלוש דפיקות בדלת שהבהילו אותי, "מי זה?!" הרמתי את קולי. "הארי!" ענה מהצד השני.
נחנקתי. מה הוא עושה כאן? הוא לא אמור לבוא. הוא לא התקשר. הוא לא אמר לי שהוא בא. ואני מעשן. שיט.
כיביתי את הסיגריה במאפרה, הבית כולו מסריח מסגריות. אני מסריח מסיגריות. התקדמתי אל הדלת ועמדתי מולה, לא פתחתי. "מה אתה עושה כאן?" שאלתי מעט עצבני.
"אני צריך לדבר איתך. אני יודע שיום ההולדת של קנדל היה השבוע." הוא אמר, קטעתי את נשימתי כשהוא אמר את שמה, נרגעתי מעט ונשמתי עמוק.
"אין לי על מה לדבר לגבי זה." עניתי, "למה אתה לא פותח לי?" הוא שאל.
"א-אני... למה באת הארי? אני רוצה להיות לבד." אמרתי, "בבקשה נייל. תפתח לי. אני רוצה לדבר איתך ולא ראיתי אותך הרבה זמן אני לא יודע מה איתך." הוא נשמע מתחנן.
אני יודע שהוא יכעס אבל כששמעתי אותו ככה לא יכולתי שלא לפתוח.וזה מה שעשיתי, בשנייה שפתחתי את הדלת הוא כיווץ את אפו בגועל, "מה זה הריח הזה?" הוא שאל, וכשהבין מה זה הוא כיווץ את גבותיו.
"אתה מעשן?" הוא שאל בכעס.
גלגלתי עיניים והתקדמתי בחזרה לספה, לוקח את הסיגריה החמישית, מדליק אותה ומצמיד אותה לשפתיי, לוקח שאכטה. "ממתי אתה מעשן?" הוא שאל עצבני וטרק את הדלת, מתקדם אליי ועומד לידיי.
"ממזמן. אני לא מתכוון להפסיק." עניתי באדישות.
הוא חטף לי את הסיגריה מבי שפתיי וכיבה אותה, "אתה דופק לעצמך את החיים." הוא אמר.
"הם כבר דפוקים בכל מקרה." מלמלתי בעצב ולקחתי עוד סיגריה מהחבילה אבל לפני שהספקתי להדליק אותה הוא חטף לי את הסיגריה מהיד ואז את החבילה.
"אני לא רוצה לגרום לך להיות עצוב יותר ממה שאתה אבל אני חייב לספר לך את זה. אני חייב להגיד לך את זה." הארי אמר.
הסתכלתי עליו בתהייה, הסתקרנתי מעט אבל לא הראיתי את זה על פרצופי שהיה אדיש.
"אתה זוכר את היום שבו היא נחטפה?"הוא שאל, הרגשתי צביטה בלב, למה הוא מזכיר לי את זה? "ל-למה אתה אומר לי א-" התחלתי להגיד, מגמגם בעצב.
"חכה. תקשיב. באותו יום. לפני שהיא יצאה עישנתי, עישנתי משהו כמו שלוש סיגריות. קנדל ראתה אותי. היא ראתה אותי והתעצבנה על כך שאני עישנתי. היא אמרה לי כל מיני דברים שלא ממש הקשבתי להם אבל ידעתי שהיא דאגה לי." הוא אמר, עיניי נהיו אדומות מדמעות שאני שומר. לא רציתי שיראה אותי בוכה.
השפלתי את מבטי, לא נותן לו לראות.
"אם היא הייתה כאן נייל, והיא הייתה רואה אותך מעשן היא הייתה כועסת עלייך. היא הייתה דואגת לך, אז תפסיק לעשן מעכשיו." הוא אמר.
הרמתי אליו את מבטי, עיניי נצצו מדמעות שלא נתתי להן לרדת "רק חבל שהיא לא כאן כדי לכעוס עליי. לא ככה הארי?"
(מטרה: הצבעות 73)
YOU ARE READING
Lifeless- (Special to L.M.G)
ספרות חובביםאתה לא בודד" הוא לחש בטון מתחנן והתיישב בחזרה, "אתה לא בודד יש לך אותנו" תנצל אותנו נייל! תפסיק להיות בבית. תצא איתנו למקומות, תנסה לחיות שוב. תפסיק לחשוב עלייה זה לא עוזר לך." "אני לא יכול לחיות שוב. אני חסר חיים בלעדיה."
