הלכתי להשכיב את ג׳ימין בחדר שלי כמה דקות לפני שההורים שלי הגיעו.
"אם קיטן צריך משהו אז הוא מתקשר למאסטר. לא לצאת מהחדר, אוקיי קטני?"
"כן מאסטר יון יון. מימיני יכול להתקשר אליך גם אם הוא צריך חיבוקי?" ג׳ימין שאל.
"כל דבר שתרצה בייבי, מאסטר יבוא." חייכתי אליו וליטפתי לו את הלחי.
כירבלתי את ג׳ימין עד ששמעתי את ג׳קסון קורא לי לרדת מטה.
"תהיה חזק מאסטר. מימיני איתך" ג׳ימין אמר וחיבק אותי.
"תודה קיטן שלי אני צריך את זה.." נאנחתי ונישקתי אותו.
"יונגס!" שמעתי את ג׳קסון צועק.
"אני בא!" קראתי ויצאתי מהחדר.
ההורים שלי עמדו בכניסה לבית "שלום יונגי.." אבא שלי אמר.
גילגלתי את העיניים שלי והלכתי לשבת בשולחן. ההורים שלי התיישבו משני הצדדים שלי לצערי הרב.
"יונגי אבא שלך דיבר אליך" אמא שלי אמרה.
"ואני בחרתי להתעלם." אמרתי ולקחתי לעצמי את הלב, כמו שג׳קסון הבטיח לי.
ההורים שלי התחיל לדבר עם באם באם.
"אני.. שמוע בכי?" אבא שלי פתאום אמר. קמתי מהר הכיסא שלי "לאן אתה הולך?" הוא שאל בקול עצבני.
"אבא תן לו ללכת זה חושב." ג׳קסון אמר.
"לאלא הבן שלי לא קם באמצע הארוחה" אבא שלי אמר בכעס. והלך אחרי רצתי לחדר שלי וסגרתי את הדלת מאחורי, הורדתי לג׳ימין את השמחכה מהפנים והערתי אותו מהר.
"קיטן... קיטן... מאסטר כאן" הרמתי אותו אלי.
"מאסטר... המפלצת שוב חזרה..." ג׳ימין בכה.
"תקשיב לי ותקשיב לי טוב עכשיו בחור צעיר!" אבא שלי התפרץ לחדר "כשאני מדבר אליך אתה עונה! וכשאני קורא לך אצה לא מתעלם ממני! וזה פעם אחרונה שאתה קם באמצע הארוחה!" הוא קבע.
"אה. וואו... עכשיו אתם נזכרים לבוא ל "חנך" אותי. אחרי שנטשתם את ג׳קסון איתי. אתם בכלל יצרתם אותי בשביל שג׳קסון ילמד לקח על איך להתנהג. אני שום שבר בשבילך אני סך הגל עוד אחד מהמאה ומשהו ילדים שנטשתם. וכן! אני יודע את זה ג׳קסון סיפר לי את האמת עליכם. לא שמעת על קודומים??" גילגלתי את העיניים שלי. "אני שונא אותך! ואת האישה שלך אני לא מבין למה בכלל ביקשתם שאני אבוא. יש לי חיים אחרי ודברים אחרים. גורל שאתם ניסיתם למנוע. נחש מה? הוא כאן! כן כן אהבת חיי. והוא לא מרגיש טוב אז אני צריך לטפל בו." קבעתי.
"מה קורה פה?" אמא שלי נכנסה לחדר.
"שום דבר אני חוזר לבית ספר. ששם אני יכול לחיות בשקט." גילגלתי את העיניים שלי וקמתי מהמיטה.
"יונגי..." אמא שלי ניסתה לעצור אותי.
"אל תגעי בי." אמרתי בזמן שאני עוטף לג׳ימין צעיף מסביב לצוואר שלו וחובש לו את הכובע האהוב עליו.
"למה אתם רציתם שאני אבוא בכלל. אם אתם יודעים שאני שונא אתכם." מילמלתי והרמתי את ג׳ימין אלי.
YOU ARE READING
school for special creatures 2. yoonmin
Romanceחלק 2 של בית ספר ליצורים מיוחדים למי שלא קרא את החלק הראשון זה חובה. ולמי שכן קרא את החלק הראשון קריאה מהנה.
