מיליון דולר מוּלּיִ

פרק 3- קצת מעבר

הרגשתי ליטופים על עורי, הייתי עייפה מידי כדי להתעורר, "אמורי מאמי שלי תקומי יש לך עוד שעה עבודה, היום יום ראשון" אמא לחשה לי ועברה ללטף את שיערי, נאנחתי חלושות אבל הנהנתי והודיתי לה שהעירה אותי, היא הנהנה גם היא ויצאה כדי שלא תאחר לעבודה.

התרוממתי באטיות מהמיטה והבטתי במראה, זה הרגיז אותי שלא ידעתי מה אני חושבת על עצמי, הרגיזה אותי המחשבה שלא ידעתי איך להתייחס אל עצמי כי תמיד הרגשתי שאני תלויה בדעה של אנשים אחרים.

נאנחתי וניגשתי לאמבטיה בחדרי, צחצחתי שיניים והבוקר בחרתי להתעמק בעצמי, רציתי להבין מה אני רואה במראה ורציתי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת לאהוב את אותה הבחורה,

יצאתי מהאמבטיה וניגשתי לארון הבגדים, היו לנו מדים קבועים וקיבלנו סט שלהם כל שנה כך שבינתיים קיבלתי במתנה שלושה סטים מאחר ואני עובדת שם שלוש שנים, כמו עובדים רבים שם בחרתי לקנות עוד שלושה סטים מאחר ואני עובדת שם ברוב ימות השבוע.

לבשתי את המכנסונים הקצרים והשחורים שהגיעו לי קצת מעל אמצע הירכיים וחולצה צמודה פשוטה בצבע שחור חלק עם הלוגו של המסעדה, נעלתי נעליים לבנות והפעם כשהבטתי במראה הייתי מרוצה מהבחורה שהשתקפה אל מולי, חייכתי ונאחזתי במעט הביטחון שעומר אחי הגדול עבד כל כך קשה כדי לבנות לי אותו עם השנים.

הייתי כל כך עייפה מאחר ואת יום שבת העברנו כל החברים בים עד השעות הקטנות של הלילה, זה היה מקסים מאחר ואני אוהבת את הים בצורה שאי אפשר להסביר במילים ואפילו אוהבת יותר את כל החברים שלי כך שהיה לא פחות ממושלם,

לצערי כל הטוב הזה נקטע בשנייה שאבא שלי התקשר אליי זועף ולא מרוצה בטענה שהשעה כבר חמש וחצי בבוקר ואני מסתובבת בחוץ במקום להיות בבית, הוא לא השאיר לי יותר מידי ברירות אז תום מיהר לקחת את המפתחות לאוטו שלו ולהקפיץ אותי הביתה, כשהגעתי הוא חיכה לי על הספה בסלון כועס יותר מתמיד, הוא הפחיד אותי, האמת היא שתמיד פחדתי מאבא שלי, כנראה שאף פעם לא באמת ידעתי למה הוא מסוגל וזה הפחיד אותי יותר מהכל.

הבטתי לפתע בשמלה קצרצרה ולבנה שהציצה מן הארון שהשארתי פתוח, עומר קנה לי אותה לפני הרבה זמן כשעשינו יום כיף רק שנינו, השמלה הזאת הייתה השמלה שהכי אהבתי רק בגלל שהוא קנה לי אותה, למזלי היא הייתה עדיין טובה עליי ואהבתי את איך שהיא יושבת על גופי, שמרתי עליה מכל משמר מאחר וידעתי שהסיכויים שעומר ואני נצא שוב ליום כיף הם כמעט אפסיים, עומר נעלם לי כבר מזמן.

התאפסתי על עצמי מכל המחשבות שהציפו אותי וראיתי שנשארה לי רבע שעה להגיע למסעדה ולצערי היא נמצאת במרחק של כחצי שעה מביתי, מה שאומר שאצטרך לנסוע מהר, ירדתי בזריזות במדרגות, הכנתי לעצמי כוס תה, לקחתי את המפתחות של האוטו והתחלתי בנסיעה, למזלי לא היו פקקים בכלל.