מיליון דולר מוּלּיִ

פרק 6- אבא

פקחתי את עיניי כשהרגשתי גוף גדול צמוד אליי, הסתובבתי מעט ונשכתי את שפתיי בחוזקה כשהבחנתי באביהו ובי צמודים זה לזו, ישנתי אצלו, ישנו יחד במיטה שלו.

הטלפון שלי צלצל וראיתי את שמו של אבא, נבהלתי בטירוף ומיהרתי להתרומם מהמיטה, עניתי לשיחה תוך כדי שרצתי למטה, פחדתי פחד מוות ממנו,

״היי אבא״
אמרתי בהתנשפות כיוון שרצתי במדרגות,

״איפה את?״
הוא שאל בטון חד ועצבני

״ישנתי אצל מיקה״
שיקרתי כדי להרוויח זמן עד שאחזור הביתה.

״התקשרתי לכל החברים שלך, אל תשקרי לי.״
הוא הבהיר ופערתי את עיניי,

״אני אוכל להסביר לך בבית? אני לא רחוקה אני מבטיחה אבא״
מיהרתי לומר ושמעתי אותו נאנח,

״בואי הביתה״
הוא ביקש ונאנחתי בחרדה כשהשיחה נותקה.

מיהרתי לקחת דף וכתבתי בענק;
׳הייתי חייבת ללכת, היה מקרה חירום.
תדבר איתי כשתקום, בוקר מהמם❤️׳

פתחתי את הדלת ורצתי לכיוון הבית, ההליכה הייתה בסביבות החצי שעה והבטחתי לעצמי שעם הריצה שלי היא תהיה רבע שעה, מישהו נכנס בי בדרך והעיף אותי על הקרסול בצורה שהכאיבה לי נורא, ״אאוץ׳״ מלמלתי כשהחזקתי את רגלי, ״סליחה! את בסדר?״ הוא שאל כשמיהר לעזור לי לקום, ״כן, הכל בסדר״ אמרתי בנחישות וישר נעמדתי, ״רגע חכי!״ הוא צעק כשכבר מיהרתי להתקדם קדימה, ״אין לי זמן! אני חייבת לעוף סליחה״ הודעתי והמשכתי להתקדם במהירות הביתה.

כאב לי הקרסול אבל הבטחתי לעצמי לא לעצור, הבית היה במרחק של כחמש דקות, הייתי גאה בעצמי, הבטתי על הקרסול ונאנחתי כשהבחנתי באדמומיות שעוטפת אותו, ראיתי את הבית שלי מרחוק ורצתי לכיוונו, לא שמתי לב לכביש ורכב צפצף לי בחוזקה כשבלם במהירות שיא,

״הכל בסדר?!״ הבחורה שאלה בבהלה כשכמעט נכנסה בי, פערתי את עיניי על חוסר האחריות שלי, פחדתי מאבא והדבר הכי חשוב כרגע היה להגיע הביתה ולהסביר לו איפה הייתי, ״סליחה!״ התנצלתי במהירות ורצתי לדלת ביתי, הוצאתי את המפתח שתום הביא לי אתמול ופתחתי את הדלת בשקט

עצמתי את עיניי בחוזקה לשמע הצעקות שהיו , אמנם התרגלתי כבר שיש צעקות כי ככה זה בבית שלי אבל האמת היא שאף פעם לא היה לי נוח כששמעתי אותן, זה גרם לי לחוסר שקט, האירוניה היא שאני הייתי הצעקנית הגדולה מכולם.

התקדמתי מאחורי השידה הגדולה בכניסה וכשהרגשתי את הקרסול שלי מפמפם מכאבים התחרטתי על כל רגע שעשיתי זאת, צלעתי בזהירות לכיוון המעקה שצמוד לסלון והקשבתי בשקט לוויכוח שמתנהל לידי,