נסענו במיניבוס קטן לכיוון טורונטו, שם יערך השלב הראשון. ישבתי ליד אנג'ל והפעם התפללתי בליבי שתישן, כי הייתי חייבת לחשוב. להבין. אז כשפטפוטה העליז הפך לנשימות איטיות, שמחתי. אבל עדין חששתי. מה זה השטויות האלה? אבל ידעתי שהחלום שלי היה אמיתי. הנחתי שזהו חיזיון, הרי אחרי החלום ראיתי את הטייס מתהלך מחוץ לאכסניה. לפתע מימיני התיישבה נעמה. היא ישנה איתי בלילה... משמאלי אנג'ל עדיין שנה בשקט, אבל היה לידי מקום פנוי. עד שנעמה ישבה בו. ניצלתי את ההזדמנות בכדי לנסות לרכוש חברה חדשה. "היי, אני שני. את נעמה נכון?" שאלתי אותה. "כן." היא חייכה לעברי. לא ממש ידעתי מה לומר אבל אז היא החלה לדבר וחסכה ממני את הצורך. "את יודעת, לדעתי הם לא צריכים להחזיק פה מי שלא מעוניין להגיע. אני לא רציתי לבוא בהתחלה... אני אפילו שוקלת להיפסל בכוונה." היא אמרה. כבר משהו משותף, זה טוב. "כן, אני לגמרי מבינה אותך!" קראתי. "אבל לא כדאי לך לעזוב... כלומר, אם כבר הגעת אז אולי כדאי לך לנסות לפחות..." אמרתי לה. לא רציתי שתלך, היא נראית חביבה למדי. "אבל אין לי כל חשק באלף דולרים" היא לחשה. "כן, גם לי אין כל כך צורך בזה." אמרתי. "הי, את יכולה לשמור סוד? אני ממש רוצה כבר לומר למישהו..." היא רק הנמיכה את קולה הקטן גם ככה. "וודאי" אמרתי, השתדלתי לא להישמע להוטה מדי, אבל הייתי מלאת סקרנות. אולי כדאי גם לי לספר לה על סודי? "אני... אני יכולה לדעת איך אנשים מרגישים... אם הם כועסים, או עצובים, או שמחים או פוחדים. זה... אוף, את בטח לא מאמינה לי..." היא אמרה בשקט כל כך שכמעט לא יכולתי לשמוע אותה. לאור היכולת שלי, זה לא נראה לי כל כך בלתי אפשיר. "אני מאמינה לך" אמרתי. החלטתי לשתף אותה בחלומותי ובסודי. "תשמעי, נעמה, יש לי... גם משהו כזה. אני יכולה להבין ולדבר כל שפה אפשרית, כולל שפת חיות או כתב סתרים, מבלי ללמוד. וגם... היה לי איזה חלום..." מילמלתי. "וואו!" היא התפעלה מיכולותי. תיארתי לה במדויק את החלום, והסקנו יחד ממנו שהבוס הזה רוצה להשמיד את רוסיה כמו בסרטי אימה, והוא צריך אותי, או אותה. יותר נכון להרוג אותי או אותה. כל הדרך עד לשלב הראשון אנג'ל ישנה, ואני ונעמה פיטפטנו בנינוחות. רכשתי לי חברה.
הגענו לטורונטו. המקום היה מאוד עמוס, אבל ברגע שהגענו לאולם בו יערך השלב ההתחלתי, שרר שקט מוחלט. כל אחד ישב ליד שולחן אישי, במרחק של מטר וחצי מסובביו. הגישו לי צרור של דפים, עמוסים משימות מסובכות ותרגילי. נתנו לי גם עט שחור דק. על שולחן המורה הונח שעון קטן, שמדד שעה וחצי. "הפכו את הדפים!" אמרה המשגיחה בקול מתקתק ומחליא. היא נעלה נעלי עקב דקיקות וגבוהות, ולבשה שמלה צמודה בצבע אדום לוהט והייתה מאוד רזה. הפכתי את דף המבחן. השאלות היו פשוטות למדי. מילאתי אותן בזו אחר זו. לאחר כחמישים דקות, סיימתי את המבחן ובדקתי אותו שלוש פעמים, אז הפכתי אותו על שולחני ונשענתי מעט אחורנית. הרעש היחיד באולם היה העטים הכותבים, ונעלי העקב הגבוהות של המשגיחה מטיילות בין כולם. ניצלתי את זמני כדי לחשוב. אך גיליתי שמאז שדיברתי עם נעמה, אין לי עוד כל כך הרבה תהיות. אך בכל זאת, הייתה שאלה חשובה באחורי מוחי שלא הייתה לי תשובה בשבילה. מה הרוסים האלה מתכננים? מה הם רוצים לעשות בי או בנעמה? חוט מחשבתי נקטע כשהמשגיחה פנתה אלי בקול חרישי. "מדוע אינך עושה את המבחן?" היא שאלה אותי בקולה המעצבן. "משום שסיימתי אותו" אמרתי לה. ניסיתי להישאר רגועה ככל יכולתי. "ובדקת?" היא התקיפה אותי. "כן." עניתי, קולי מורם מעט. "זה לא הגיוני שסיימת את המבחן הזה בחמישים דקות! אפילו אני לא הייתי מצליחה זאת. את משקרת, ללא ספק." היא פסקה. "איני משקרת, את מוזמנת לבדוק. יתכן הרי שאני יכולה לעשות מה שאת לא, הלא כן?" במבט לאחור, אני חושבת שקצת הגזמתי בתשובתי. "את רוצה לחזור על זה?" כעת גם היא הרמה את קולה. "אני חושבת שכבר שמעת אותי קודם. סיימתי את המבחן. ולמקרה שאת לא רואה, יש מישהו שזקוק לעזרתך, שלא כמוני. למרות שאני לא חושבת שאפשר להפיק ממך תועלת רבה." עכשיו כבר באמת הגזמתי. אבל אז, לא ראיתי את זה. היא, במקום להשיב לי בכעס, רק הסתובבה לעזור לנער שהרים את ידו, בבקשת עזרה ככל הנראה. שאר הנערים שהו באולם, הסבו את מבטם בחזרה לדפי המבחן, משום שקודם הם בהו בי ובמשגיחה בהשתאות. נשענתי לאחור בכיסאי, וחיכיתי. לאחר דקות ספורות ראיתי גם את נעמה מניחה את דפיה בצד, ומיד אחריה גם את אנג'ל. אבל אליהן המעצבנת לא נטפלה.
הטיימר צפצף. נכנס איש גבוה לכיתה. הוא אסף בדממה את כל המבחנים והניח אותם בתיבה קטנה. מיד אחריו נכנס אחד מהמלווים שלנו, ערן, והוביל אותנו חזרה למיניבוס. בנסיעה ישבתי בשקט בין שתי חברותי הישנות בשקט. הגענו לאכסניה, והודיעו לנו שמחר בשבע אנחנו נוסעים לשלב השני. עוד לא אמרו לנו איפה הוא. טיפסתי על מיטתי, ובהיתי בתקרה. נשאתי ככה עוד הרבה זמן...
---------------------------------------------------------------------
פרק שש! אהבתם? רוצים המשך?
אם כן אני אשמח שתתנו כוכב! ביי!
YOU ARE READING
את מבינה אותי? |1| תחרות המתמטיקה
Fantasyהכל התחיל בתחרות המתמטיקה. זאת לא הייתה תחרות רגילה. טוב, אולי בשביל אנשים רגילים היא הייתה. אבל בשביל אנשים... אנשים כמו שני, היא לא הייתה רגילה בכלל. וגם בשביל האנשים שתוקפים את האנשים שכמו שני. מזה אתם וודאי מסיקים ששני היא לא רגילה. אז פה, פה צד...
