את מבינה אותי? |1| תחרות המתמטיקה

פרק 12

בעודנו מתנהגות כמו סתומות ממדרגה ראשונה, שמעתי בדיוק מה שרציתי לשמוע. ולא, זה לא היה נעמה צועקת "זה לא פייר!" זה היה שיחה בין איתן ליורי על רקע הצעקות. ברוסית, כי הם לא רצו שנבין אותם. הם אולי ידעו שיש לנו מתת, אבל לא ידעו מה היא. "אתה בטוח שאלו הן?" יורי שאל בתימהון. "דיייייייייייייי" צרחתי. "תצוטטי" לחשה אלי נעמה. "אני מצוטטת." סימנתי לה, והמשכנו. "...כן, נכון. אבל כאלו סתומות? איך הן בכלל הגיעו לתחרות?" שאל/אמר איתן. "זה למה אני חושב שיש להן מתת. עשינו ככה שכל האנשים שיש להם אפילו חשד לזה, גם אם הם דפוקים, הם יתקבלו." אהה. זה מסביר למה נדב פה. כי יש לו חשד למתת. "נו כבר!! תשחררו אותנו!!!" קראתי בקול. "אז נהרוג אותן. מקסימום זה לא הן." איתן פסק. "לא, זה לא כדאי. זאת הבעיה. אם אלו הן... אז טוב יותר שיעברו לצד שלנו. בוא נשאל אותן לשמן, ואז נראה. נבדוק להן א-" יורי נקטע, בידי נעמה. "-אעאאעה!!! דיי! זה כואב! תנו לנו ללכת! בסוף בכלל לא נרצה לעבוד אתכם!!" יורי עבר לעברית. "אולי תסתמו כבר?! אמור להיות לכן כוח לעזעזל! אתן צריכות לדעת לעשות את זה לבד!!" קולו הדהד ברחבי החדר. לזה הייתה לי כבר תשובה מוכנה מראש, וקיוויתי שקישורי המשחק שלי טובים מספיק. "אב-אבל" הוספתי לקולי בכי "נדבי, אתם הרגתם את נד-נדבי, אתם רוצים שנעזור לכם להישתלט על הע-עו-עולם או משהו-הו כז-כזה" ניערתי בידי המשוחררת את גופתו המתה של נדב, "ואתם אפילו לא משחרר-שחרר-משח-רר-רים אותנו! אנח-חנו בכלל לא עברנו את השלב! אנחנו חוזרות הביתה.... בבקשה, ת-תנו לנו ללכת עם נדבי!" נעמה הצטרפה אל יפחותי המרירות, שכנראה היו אמינות כי איתן ויורי בהו בי בשוק, "אנחנו לא אלו שאתם מחפשים! אני-אני אל תהרגו אותי בבקשה, אני... רימיתי במבחנים... שיניתי את הציון שלי במתמטיקה ל100,000" נזכרתי במה שאמר נדב, שעכשיו מחוסר רוח חיים, לאביו, ביום התחרות. "טיפשה, אין כזה ציון!" אמר איתן. "אז, אז המורה אמרה שבטעות יצא לה יותר מידי אפסים, ואפס זה גרוע אז הייתי עצובה. אבל היא נתנה לי לעבור. רימיתי גם במבחן השני. גם דניאל, היא סיפרה לי" החלטתי לקרוא לנעמה דניאל, הייתי צריכה לאלתר. הצבעתי עליה. "סליחה. אני צריכה את הכסף, אמא חולה ואבא... פיטרו אותו, אנחנו כבר לא עשירים כמו פעם... סליחה" עטיתי פרצוף עצוב והתחלתי לבכות. לא נראה שיורי מגלה חמלה. "מה שמך?!" הוא שאל בנוקשות. "אני... אני.... רינה" שלפתי שם מן האוויר. הוא נראה מאוכזב קלות. "דניאל! מה סיפורך?!" שאל בכעס. נעמה נראתה אובדת עצות. כנראה שהבינה שהיא צריכה סיפור דומה לשלי, על העתקה או משהו. "יש מישהי בכיתה שלי, שתמיד הייתי משלמת לה והיא הייתה עושה לי שיעורים. ואז, מכל הפעמים ששילמתי... היה לי מחסור בכסף, וכל המשרתות הלכו. אין לי אמא, או אבא. רק דודה. והיא הייתה ענייה עד שהבאתי לה את אוצרי. אבל איבדנו אותו כבר. אני זקוקה לכסף. אז היה לי ציון מצוין, כי כל הזמן העתקתי מחברתי. אז קיבלו אותי איתה, לפה. ובמבחן השני... כמו רינה עשיתי, ואחרי שסיפרנו את הסוד הגדול שלנו אחת לשניה, נהינו חברות. החלטנו שאל מישהי תזכה, היא תתן לשניה חצי. חמש מאות דולר יספיק לכל אחת" התפעלתי מאוד מכישורי המשחק של נעמה. עכשיו ניתן רק לחכות מה יעשו איתנו. או יותר נכון לומר מה יעשו על דניאל, ורינה.

-----------------------------------------

הפרקים יוצאים לי קצת יותר קצרים, מצטערת. אבל מעכשיו, אני מוציאה פרקים רק בשני, רביעי וחמישי. 

אהבתם? רוצים המשך? 

אם התשובה היא כן אני אשמח שתתנו כוכב!