היי בנות,
אני לא בטוחה שזה הפרק הכי טוב שלי,
אבל תהנו בכל זאת,
הבטחתי הארי,וקיימתי;)
-
לאחר שגיליתי את עצמי בבית החולים,לבדי נשארתי במיטה.
ובכן יצאתי פעם אחת בשביל האוכל הדוחה מהקפיטריה של בית החולים בקומה למטה.
אבל בנתיים אני שוכב במיטה ומשחק במשחק רנדומלי אצלי באייפון.
"לואי!"הדלת נפתחה בגסות ונתקעה בקיר,רעמת תלתלים מוכרת הופיעה ושוב,הייתה פרועה ומבולגנת.
עיניים ירוקות שנהפכו לאדומות מחדירות בי מבט,וגוף גבוה וחטוב מתקדם לעברי,הוא נעצר וירד על ברכיו ליד מיטת בית החולים.
"הארי מה אתה-"
"לואי,אני מצטער.
אני מצטער על המכות,
אני מצטער על האכזריות שלי אחרי שלקחתי אותך לביתי,אני מצטער שסבלת בי.
הו,אלוהים כמה שאני מצטער!"הוא בכה על ביטני.
הוא שיכור,
אני בטוח בזה.
"הארי."זה הדבר היחידי שנפלט מפי,המראה שלו,שבור,שוב הפעם והעובדה שזה בגללי הכאיבה לי יותר.
הרמתי את ידי לתלתליו וליטפתי אותם,גם כשהם היו נראים סבוכים הם מרגישים רכים ונעימים.
"הו,הבאתי לך משהו."הוא משך באפו ומשך שקית לבנה ופשוטה מידו הימנית.
הוא פתח אותה והוציא ממנה זר פרחים יפיפייה!
בעל פרחים סגלגלים ויפים ובתוכם עוד פרחים קטנטנים ולבנים.
והגבעולים הקטנים עטופים בפרחים קטנים וורודים.
הוא הניח את הזר על ראשי,הניח אותו בזהירות על ראשי מתרחק ומחייך אליי,חושף גומות חמודות שגורמות לרצות לדקור אותן בעזרת האצבע.
"תודה."לחשתי עם חיוך קטן,הוא נישק את לחיי וחייך שוב,גורר כיסא ומעמיד אותו ליד מיטתי מתיישב שם בנוחות ובפיסוק רגליים.
ועכשיו רק שמתי לב לעגיל שבגבתו,ולעגיל הלשון שנמצא כרגע בין שיניו,ולסייד שעל שפתיו.
אני משאר לעצמי שגופו הוא חסון ושרירי,וכבר מפה אני רואה את הקעקועים,ומשאר לעצמי שיש עוד הרבה בדרך.
"אוהב את מה שאתה רואה לאב?"הוא קורץ.
הו אני בטוח,הבן אדם הזה סובל מפיצול אישיות,ובגדול.
YOU ARE READING
Be with me forever-larry
Fanfictionהוא בא לבר,שבור ומלא כאב,ואלפיי דמעות מפוזרות על פניו המלאכיות. לואי מנסה להרגיע את הגבר המפורק שמולו,אך הגבר מתעלם וממשיך לשתות עד שזיכרונו נמחק. ושם,שם בעצם מתחיל הסיפור,הסיפור שלהם....
