הלוווו אנשים...
יש בפרק הזה יותר מידי נקודות מבט,מקווה שתסתדרו..
אז תהנו לאברס3>
_
כבר שבוע עבר,אני שוכב בספה כל הזמן הזה,ליאם מכריח אותי לאכול.
מתרקב לי פה בספה,מרגיש כמו חרא.
בספה השנייה זאין וליאם בולעים אחד את השני..
-סופרת-
ליאם נשק בראשו של אהובו שלו,בזמן שזה התכרבל בתוכו כמו חתול קטן.
לואי שכב בספה,כמעט חסר חיים,"חצי רגל בקבר" ככה הוא מציב את המצב בפניי עצמו,הוא רוצה שהארי יבוא,יבקש את סליחתו.
הרי על בחור שנלחם,לואי חלם על בחור שנלחם ולא עוזב ומתחפף.
הוא מחכה שהארי שוב ינשק את ראשו ויקרב את לואי לחיכו.
הזיכרונות עולים במוחו של לואי,והדמעות צפות.
דמעה אחת נפלה,ומשכה אחרייה עוד הרבה...
שבילי דמעות הופיעו על פניו של לואי,הוא מיבב בשקט שלא יפריע לאהובים שמחובקים שם בספה השנייה...
-הארי-
אני פוקח עיניים,מוצא את עצמי על מכסה האסלה,בתא שירותים כנראה של המועדון..
בגדיי פזורים מתחתיי,אני קם וגניחת כאב יוצאת מפי..
ג'זס,למה אני בהמה חסרת רגשות שמידי אחריי שהיא כועסת תלך להזדיין עם מישהו בתוך תא שירותים במועדון מסריח..
במהירות (ככל האפשר) אני לובש את בגדיי,לוקח את נעליי בידיי ויוצא מהתא,מהמועדון.
אני הולך ברחובות בדרכיי הביתה,מתגעגע ללואי.
מתגעגע אלינו,הוא צדק..
אני כזה בן זונה!
לא פעם ולא פעמיים שכחתי להביא פרחים כל פעם שחגגנו את היותינו יחד.
לואי הוא נשי וחמוד,ולמען השם אני צריך להיות הגבר!
אבל מה רע בזה שמידי פעם גם הוא יביא לי פרחים?!
-הסופרת-
כל אחד מהם,חושב שהוא צודק,האחד מחכה שהשני יבוא ולהפך...
אהבה בניהם קיימת,ותמיד תהיה...
הארי מסתובב ברחובות,לואי נרקב בספה..
אומללים ומרוחקים אחד מידיי השני,ובכן רק האגו אשם...
וכמו עשן ואש,האחד לא יכול להתקיים בלי השני,ולהפך..
ליבם זועק,רוצה אהבה.
לב יקר
האשם את האגו..
הם חושקים אחד בשני,כל-כך חושקים,אך לא מבינים
שגם לאהבה יש מחיר...
-לואי-
אני צופה בחברי הטוב ביותר,מתנשק עם בן זוגו..
אני כולי אכול קינאה..
מחובקים ומתנשקים הם מולי,ואני שבור ורמוס ומקנא...
אבוד,כל דרכיי חסומות..
-הארי-
פתחתי את דלת ביתי,נכנס
טורק
וצונח על הספה..
עד לא מזמן לואי שכב על הספה,נרדם מול התוכנית שהוא אוהב.."בובספוג"
ילדותי בעיניי אחרים
חמוד בעיניי..
על שולחן הסלון נח הזר שקניתי לו...
הוא השאיר את הזר פה...
הוא ענד אותו לכל מקום,שמר עליו כאילו עשוי מזהב...
זוג בוקסר שלו זרוק על הכורסא החומה,
והמחשב הנייד על שולחן האוכל..
מידי פעם היינו נמצאים אצלי,וכמעט תמיד אצלו..
אני מתגעגע עליו,מתגעגע אל לואי שלי....
-
הארי הבן זונהההההההההההה אוגואיסטטט(הוא הפאקינג פייב שלי-,-)
אל תשכחו
לעשות להצביע ולהגיב;)
אוהבת,ביי ביי3>
YOU ARE READING
Be with me forever-larry
Fanficהוא בא לבר,שבור ומלא כאב,ואלפיי דמעות מפוזרות על פניו המלאכיות. לואי מנסה להרגיע את הגבר המפורק שמולו,אך הגבר מתעלם וממשיך לשתות עד שזיכרונו נמחק. ושם,שם בעצם מתחיל הסיפור,הסיפור שלהם....
