עיניה של אלכס נצצו כאשר היא ראתה את האוכל המוגש לארוחת הערב היום. שניצל תירס. לא משנה כמה פעמים היא תאכל את זה היא תמיד תרצה עוד. אלכס העמיסה על צלחתה כמה שניצלים שרק יכלה ופנתה לכיוון השולחן של הכיתה שלה במהירות, שלא לבזבז שניה מיותרת שבה היא לא אוכלת את השניצלים. בערב מושלם כזה שום דבר לא יכול להעכיר את מצב רוחה. טוב... אולי חוץ ממשהו אחד, יותר נכון מישהי אחת.
"או מיי גאד, את באמת הולכת לאכול את כל זה? אין פלא שהירחיים שלך נראות ככה." אמרה אלינור וצחקה את הצחוק המכוער שלה שקצת הזכיר לאלכס עורב נחנק.
"אוי אני נורא מצטערת, האם העובדה שאני אוהבת את עצמי בניגוד אלייך הפריע לך לחיות?" אמרה אלכס ברחמים מזויפים. "לא ידעתי שאת עד כדי כך חסרת ביטחון." הוסיפה והפנתה לעברה אצבע שלישית.
"הא, כאילו מישהו יכול להרגיש חסר ביטחון כשהוא עומד לידך." פלטה לעברה אלינור בקול מתגרה, כאילו היא רק מחכה לראות איך אלכס תגיב. אוקיי זאת ההזדמנות שלך אלכס, חשבה לעצמה, אגרוף אחד ואת עפת מפה, שתי ציפורים במכה אחת. "איכס למה את מחייכת?" אמרה אלינור בגועל " מישהו אמר לך פעם שהחיוך שלך נראה כמו חזיר משתין." אלכס יכלה לשמוע שביב של דאגה בקולה, כאילו היא לא בטוחה איך הסיטואציה הזאת עומדת להיגמר אבל לא לגמרי בטוח שלטובתה.
אלכס נגסה חתיכה מהשניצל תירס שעל צלחתה בידיעה שיעבור עוד זמן רב עד שתזכה לאכול אחד כזה בפעם הבאה, ובמודעות מוחלטת כיוונה את האגרוף שלה ישר לפרצוף היפה של אלינור. תחושת הסיפוק חלחלה בה כאשר דם החל לזלוג מאפה של אלינור ועינה כבר החלה לקבל צבע אדום שבעתיד יהפוך לצבע שחור סגול מכוער. אלינור התחילה לצרוח ממקומה על הרצפה ואלכס הבינה שפה נגמר חווית הפנימיה הנוראית הזאת ואולי, רק אולי בית הספר הבא שלה יהיה רק קצת יותר טוב. מה שבטוח זאת הזדמנות להתחלה חדשה, אולי היא אפילו תמצי את עצמה מחדש עם כל מה שהיא למדה על עצמה מאז שהיא הגיעה לפה.
"אלכס" צעק המורה לספורט. הוא היה שמן וזקן, טיפוסי למורים לספורט, מאוד לא בריא בנוסף. הייתה אירוניה מסוימת בדרך שבה צעק עליהם לרוץ מהר יותר בזמן שהוא עצמו ישב על אחד הכיסאות באולם הספורט ואכל אוכל תעשייתי מאחת ממסעדות האוכל המהיר באזור.
הוא תפס אותה בחוזקה ביד והוביל אותה בכוח למשרד המנהל. בזמן שהובלה במהירות אל המנהל היא יכלה להישבע שהיא ראתה את הנער מהמכולת. היא ראתה אותו רק לרגע, צופה בה מרחוק בהמולה שנוצרה. הדבר המוזר היה שלא נראה שאף אחד אחר שם לב לנער שהסתנן לתוך פנימייה לבנות בלבד. היא שכחה ממנו ברגע שהמורה לספורט דחף אותה בכוח לתוך משרד המנהל.
"הילדה הזאת הכתה את אחת התלמידות בחדר האוכל הרגע." אמר המורה, " אני חושב שהיא עשתה את זה בלי שום סיבה." המנהל המופתע סגר את התיקייה הפתוחה על שולחנו והושיט יד לכיוון המגרה שלו.
"האם זה נכון אלכס?" בכנות היא הייתה מופתעת שהוא בכלל ידע את שמה. היא עצמה מעולם עוד לא החליפה איתו אפילו מילה. "אמממ... כן.." אמרה אלכס בהיסוס. אוי נו, עכשיו זה לא הזמן להשתפן אלכס. קחי את עצמך בידיים. "כן" היא אמרה ביותר ביטחון, "ואני לא הולכת להתחרט על זה" אהבתי את הדרמטיות אלכס. תודה אני.
"האם הילדה נפגעה?" שאל המנהל את המורה לספורט. "כן, אני חושב שיכול להיות שהאף שלה אפילו נשבר." אוי נו, הוא לא נשבררר. אולי רק סידקון, לא שבר. למה סתם להגזים? אהה אני יודעת, הוא אף פעם לא אהב אותי. מורה לספורט ארור. אלכס הזעיפה פנים בעצבים.
"יש לנו סבלנות מועטה מאוד לאלימות ובריונות בבית הספר." אמר המנהל, "אני מצטער אבל יכול להיות שנאלץ להשתמש באמצעים חמורים כדי לוודא שזה לא יקרה שוב." הוא הוציא תקייה אחרת מהמגרה ופתח אותה על השולחן. אלכס עמדה שם בחוסר סבלנות בזמן שהוא הסתכל על כל בעיות המשמעת שלה, מחכה שהוא יחליט להעיף אותה כבר. "איך שאני רואה את זה נראה שאת לא היית בדיוק תלמידה למופת בשנה האחרונה. אני מצטער אבל לפי כל מה שהולך פה יכול להיות שנאלץ להשעות אותך לצמיתות מבית הספר." אמר המנהל ללא שום שביב של צער בקולו. הרגע פגש אותי וכבר לא יכול לחכות להעיף אותי מהחיים שלו. טיפוסי.
"אנחנו ניפגש עם ההורים שלך ונמצא פתרון בשבילך ביחד." הנחמדות המזויפת נטפה מקולו בדרך שגרמה לאלכס בחילה.
שלחו אותה בחזרה לחדרים ללילה ומחר ההורים שלה אמורים לבוא לקחת אותה הביתה. לאלכס היה קשה אפילו לדמיין איך הם יגיבו כשהם ישמעו על זה. הם ישנאו אותה אפילו יותר אחר כך. בטח יחליטו לשלוח אותה לפנימייה אחרת. אבל היא נתנה לעצמה לקוות שבית הספר הבא יהיה קצת פחות מעצבן ומתנשא.
****************
"ברצינות אלכס?? להכות ילדה אחרת?? עכשיו כבר עברת כל גבול!!" צעק עליה אביה. ברצינות שבשלב הזה היא כבר לא הרגישה שום דבר ולא טרחה אפילו להגיב כשאביה צעק עליה או השפיל אותה, או באופן כללי עשה כל דבר שבשלב הזה כבר צילק אותה לגמרי.
"אני ואביך דיברנו על זה עם המנהל בניסיון למצוא פתרון בשבילך והחלטנו ביחד שהדבר שיהיה הכי טוב בשבילך זה פנימייה צבאית." אמרה אימה בקולה העדין, כאילו היא הולכת לבכות בכל רגע.
"פנימייה צבאית????" צעקה אלכס בהלם, " למה שתשלחו אותי לפנימייה צבאית, אני ממש לא הולכת לשם!"
"זה לא החלטה שלך אלכס" אמר אביה, "כבר החלטנו, מצאנו עלון של פנימייה צבאית בבוסטון בתא דואר שלנו לפני יומיים והחלטנו שלשם נשלח אותך." אההה אני יודעת שהוא אפילו לא טרח לבדוק אם זה מקום טוב לפני שהחליט שלשם הוא ישלח אותי כדי להיפטר ממני. אלכס הזעיפה פנים כשהבינה שאין לה כבר מה לעשות לגבי זה והיא פשוט תצטרך לקבל את העובדה שהולכים להכניס אותה לכושר בכוח.
YOU ARE READING
After I'll leave {} (boy×boy)
Teen Fictionשון הוא סתם אחד. הוא תמיד הילד החדש. מה קורה כששון מחליט לעבור מהבית ספר עוד פעם לפנימייה הפעם? הוא פוגש שם אנשים שיהפכו לחברי הנפש שלו. ואולי אחד שיהיה אפילו יותר מחבר נפש... אני לא מאוד טובה בלכתוב תקצירים אבל אני מבטיחה לכם שלא תתאכזבו😜 (boy×boy...
