לארי סטילינסון - הסוד

פרק 18

״לו!״ צעקתי ללואי כשראיתי אותו ואת נייל יורדים מהאוטובוס לכיוון בית הספר ורצתי אליו. ״הארייי״ הוא אמר עם צחקוק כשחיבקתי אותו. הרמתי אותו עם זרועותיי כשהוא אוחז בעורפי ונשקתי ללחי שלו.
הורדתי אותו ואחזתי בידו, שמתי לב שאנשים מסתכלים עלינו, חלק בהערצה וחלק במבטי שנאה, לא היה לי אכפת אבל ראיתי שלואי הוריד את ראשו, החזקתי בידו יותר חזק ונשקתי לראשו.
״בוקר טוב גם לך נייל״ אמרתי לנייל עם חיוך והוא הסתכל עלי ועל לואי במבט מופתע. ״בוקר טוב הארי״ הוא אמר בחיוך והלך לכיוון הכיתה.
״אמ הארי יש סיבה לחיבוק הזה?״ לואי שאל עם חיוך. ״צריכה להיות סיבה?״ ״לא לא פשוט-״ לא משנה״ הוא אמר והרחיב את חיוכו. ״פשוט התגעגעתי אלייך״ אמרתי לו והוא שם אל ידו על מותניי, הייתי מופתע, לא ציפיתי לזה אבל שמחתי. ראיתי שהוא עונד את הצמיד שקניתי לו וחייכתי יותר. אני כל כך אוהב אותו!

״כל עך משעמם פה״ לואי קרא בייאוש ״עברו רק שעתיים וכבר משעמם״ הוא אמר וחייכתי אליו. ״אז מזל שאני פה״ אמרתי לו וקפצתי לנשק את שפתיו, התנשקנו נשיקה סוערת עד שהתחלתי לדגדג אותו ״האריי״ הוא אמר בצחקוק והוריד את ראשו לאחר עם ראשו. ״הארי הארי תפסיק״ הוא אמר וצחק תוך כדי. המשכחתי לדגדג אותו ולאחר כמה דקות הפסקתי שנינו היינו מתנשמים והחיוך לא ירד מפניו. הוא הסתכל שלא רואים אותנו וקפץ על שפתיי ״אני אוהב אותך״ הוא אמר וגרם לי לחייך ״גם אני אוהב אותך בו באר״ אמרתי לו בכוונה והוא התחיל לדגדג גם אותי אבל התעייף לאחר כמה שניות. חיברתי בין שפתינו שוב לנשיקה סוערת ולאחר כמה דקות הוא נשען עליי עם חיוך. נשקלי לקודקוד ראשו ונשענתי על הכיסא.

״ותראו מה יש לנו כאן״ תלמיד מהכיתה קרא בקול והתקדם אלינו ותלמידים נוספים היו מאחוריו. אני ולואי היינו מחובקים כשראשו של לואי על ראשי. לואי מיד התרחק ממני והוריד את ראשו.
״יש בעיה?״ שאלתי את התלמיד והוא חייך. ״כמה ביטחון לתלמיד החדש״ הוא אמר והסתכל על הנערים שמאחוריו ״שאלתי אם יש בעיה״ אמרתי בביטחון, ״כן יש בעיה. אתה ולולי הקטן יכולים לעוף מבית הספר 2 הומואים מסריחים. דרך אגב תמיד ידעתי את זה עלייך לולי״
התלמיד אמר בגאווה וחייך. אני התעצבנתי כל כך. הוא קרא ללואי לולי? מי הוא בכלל?!
״מה אמרת?״ שאלתי בעצבנות וקמתי מהכיסא, אני יותר גבוה מהתלמיד ולכן זה גרם לו ללכת צעד אחורה.
״שאלתי מה אמרת. אני לא מגמגם״ אמרתי לו בביטחון, לא הרגשתי כל כל הרבה ביטחון אבל היה נשמע ככה.
״אמרתי שאתה ולולי יכולים לעוף מפה״ ״לולי?״ שאלתי אותו בעצבנות ״כן לולי״ הוא אמר בטיפת חוסר ביטחון והתקדמתי עוד ״ולמה שנעשה את זה?״ שאלתי אותו והוא לא ענה ״כי אתם דוחים אולי?״ הוא אמר והתחכם. לא יכולתי לעצור את עצמי ויד שלי כבר הייתי על פרצופו. הוא דחף אותי אחורה וגרם לי ליפול על הריצפה ולהכות אותי בחזרה.
שאר התלמידים כבר התרחקו. והוא המשיך להרביץ לי, הפכתי אותו והתחלתי להכות אותו גם, מתעלם מכמויות הדם שירדו מפניי, הייתי כל כך עצבני וכאוב. הוא ניסה לזוז ולחמוק ממני אבל שתי רגליי עטפו אותו והוא לא הצליח. הלכתי בו בחוזקה כל כך. ״הארי תפסיק״ שמעתי את לואי קורא מאחור בשקט מה שגרם לי לאבד את השליטה.
התלמיד השני ניצל את זה והשתלט. שנינו כבר היינו מותשים, הוא הכה אותי עוד עד שהמנהל נכנס בסערה לכיתה.
״מה אתם חושבים שאתם עושים???״ הוא צרח עלינו והתלמיד השני מיד ירד מעליי. שנינו מדממים והריצפה כבר הייתה אדומה מדם. ״לכו לנקות את עצמכם ותבואו למשרד שלי מיד!״ הוא צווח עלינו.
לא ענינו לו והוא כבר יצא מהכיתה. הסתכלתי על לואי שעיניו כבר היו עליי במבט דואג ׳סליחה׳ מילמלתי בשקט והתקדמתי לעבר הדלת.
הלכתי לשירותים והתחלתי לשטוף את ידי.
לפתע הרגשתי ידים נוספות שמסבנות את ידיי, סיבכתי את ראשי ולואי עמד שם. שוטף את ידיי. ״לו אני מצטער״ אמרתי לו והוא לא ענה. הוא הסתובב והלך לאחד מתאי השירותים, לוקח נייר ומרטיב אותו בקצת מים. אפילו אני לא חשבתי על זה עד שהניח את הנייר עם המים הקפואים על פרצופי וניסה להוריד את הדם מפניי הפצועות.
הסתכלתי על עצמי במראה ובאמת הייתי נראה נורא.
״לו אני מצטער בבקשה תסלח לי״ אמרתי לי שוב והוא לא ענה לי. ״אני לא כועס עלייך הארי, אני כועס על עצמי נדבר על זה יותר מאוחר ביינתים אתה צריך ללכת למנהל.״ הוא קבע. ״לא לא לו אתה לא צריך לכעוס על עצמך זה הכל באשמתי אני.. אני מצטער״ אמרתי לו מהר הוא לא ענה ויצא מהשירותים. ״שיט״ מלמלתי לעצמי והלכתי למשרד המנהל.
התלמיד שרבתי איתו כבר היה שם. הוא הסתכל עליי במבט שנאה. הפרצוף שלו היה נראה נורא. לשנינו היו פנסים על העיינים. פה נפוח מאוד ולחיים אדומות ופצועות מדם. למזלי האף שלי לא נשבר.
״שב״ המנהל ציווה עליי והתיישבתי. ״אז הארי סטיילס ודניאל מורגן. אתם מוכנים להגיד לי על מה לעזעלזל רבתם?!?!״ הוא צעק/אמר  ואף אחד מאיתנו לא ענה.
״הוא התחיל״ התלמיד לידי שכנראה קוראים לו דניאל אמר בזלזול. המנהל ישר הסתכל עליי במבט כועס ״זה לא כמו שאתה חושב המנהל, הוא קילל אותי ואת-״ עצרתי את עצמי ולא רציתי להזכיר את שמו של לואי בשיחה. ״אותך ואת?״ הוא שאל בחוסר סבלנות. ״לו-לואי״ אמרתי בשקט והוצאתי נשימה מפי. ״יש לך משהו נוסף להגיד?״ הוא פנה לדניאל ודניאל לא ענה ״ אוקי. תקים את עצמך ותלך לחכות לי בחוץ״ המנהל אמר לדניאל והוא פלט קללה מפיו ויצא.
״הארי״ המנהל אמר והניח את ידיו המשולבות על השולחן. ״תסביר לי מה קרה״ הוא אמר וניסה להיות רגוע .
"אני ולואי היינו מחובקים וישבנו בכיתה. פתאום הוא בא ואמר שאנחנו צריכים לעוף מבית הספר. אני התעצבנתי וקמתי אליו. הוא קילל עוד והתחלנו לריב" הסברתי למנהל. ״לואי טומלינסון?״ הוא שאל והנהנתי, ״מה הקשר שלך אליו??״ ״אממ- אנחנו, אנחנו ביחד״ אמרתי למנהל והיה לו מבט מופתע. הנחתי שזה לא יפריע ללואי כל עוד המנהל לא יכריז את הזוגיות שלנו ברמקול בית ספר אז סיפרתי לו.
גם המנהל נראה כמו בן אדם שאפשר לסמוך עליו ובנוסף זה נראה שהוא לא מחבב כל כך את דניאל.
"וואו אני קצת מופתע.״ הוא אמר ונראה קצת יותר רגוע.
״תראה, לפי העבר שלך זה קצת מסובך, כרגע אני משעה אותך מבית הספר לשלושה ימים. בפעם הבאה שדבר כזה יקרה אני אצטרך לעשות משהו יותר חמור שאתה בטוח לא רוצה״ הוא אמר והנהנתי.
ידעתי שבגלל העבר שלי הוא אמור לכעוס עליי יותר אבל לא ייחסתי לזה חשיבות מכיוון שהוא לא.
״אני רוצה להזמין את לואי לשיחה, זה בסדר מבחינתך נכון?״ הוא לפתע שאל, לא יכולתי לסרב והנהנתי שוב. לא הבנתי למה הוא לא מתעצבן עליי. אם הוא היה המנהל בבית הספר הקודם שלי או היה צורח עליי ומשעה אותי לשבועיים לפחות.
״היי המנהל״ לואי נכנס לחדר אחרי שהמנהל קרא בכריזה שהוא יבוא. הסתכלתי על לואי והוא הסתכל עליי. הוא מיד השתעל טיפה בחוסר נוחות והמנהל קטע אותנו מהמבט וביקש מלואי להתיישב.
״לואי אתה רוצה להסביר לי מה קרה מנקודת המבט שלך?״ הוא שאל את לואי בסקרנות ולואי הנהן. הוא התחיל לספר למנהל סיפור כמעט זהה לשלי.
המנהל הנהן כשלואי סיים את הסיפור. ״אני מבין״ הוא אמר לבסוף. ״אתה והארי ביחד?״ הוא שאל את לואי ומיד לחיו הסמיקו, הוא הסתכל עליי ישר וזז קצת במקומו. ״כ-כן״ הוא אמר בקול קצת צרוד ״ואתם חושבים שאתם עושים טוב אחד לשני?״ המנהל שאל ושנינו הסתכלנו עליו. ״כן״ לואי אמר מה שגרם לפניי הפצועות לחייך טיפה. ״מאוד״ הוספתי והמנהל הנהן שוב. ״אני מקווה. בכל מקרה, אני אברר עם דניאל גם על מה קרה, הארי אתה מושעה לשלושה ימים. אני נותן  אפס מקום לבריונות והומופוביות בבית הספר ואם דבר כזה קורא שוב אתם מיד אומרים לי לפני שזה נגרר לאלימות. אני אצטרך כנראה לדבר עם אמא שלך בפאלפון על מה שקרה אבל אני רוצה לתת לך את האפשרות קודם״ הוא אמר והסתכל עליי, שמתי לב שלואי מתחיל קצת לזוז ואי נעימות ולנשום בכבדות מהאף. הוא בכה. ״הארי אתה משוחרר לבית עכשיו. אני מייעץ לך ללכת לרופא״ המנהל אמר והנהתי ״תודה״
יצאנו מהחדר ולואי ישר רץ רחוק ממני, לא יכולתי לרוץ כל כך מהר אבל השתדלתי.
״לו אני כל כך מצטער״ אמרתי לו והוא בכה כשראשו בין רגליו. התקרבתי אליו עוד וחיבקתי אותו, אחרי כמה דקות הוא זז ושם את ראשו על החזה שלי, צמרמורת עברה בגופו מהמגע הזה. רק רציתי שהוא יימשך.
״לו אני כל כך אוהב אותך. אני באמת מצטער על כל מה שעשיתי היום. אני לא התכוונתי.  אני אוהב אותך כל כך לואי אתה אפילו לא יכול לדמיין כמה.״ אמרתי לו והוא המשיך לבכות. אחרי כמה דקות הוא קם ממני ״אני יודע שלא התכוונת לגרום לי רע, גם אני אוהב אותך״ הוא אמר והמשיך לבכות, זזתי ממקומי והתקרבתי אליו, מיד נישקתי את שפתיו, הטעם היה מלוח מדמעותיו, המשכתי לנשק את שפתיו. כאב לי. כל הפנים שלי היו נפוחות אבל כל הכאב הפסיק מהנשיקה. ניגבתי את דמעותיו. הוא התרחק ונרגע קצת. לפתע הוא התקרב אליי שוב ונשק לשפתיי. השליטה הייתה בידיו. הוא המשיך לנשק אותי ואפשרתי לו להיכנס עם לשונו, הלשונות שלנו התמזגו בצורה מושלמת. הרגשתי שאני קשה והוא עוד לא עשה כלום. ״אתה צריך ללכת לרופא״ הוא קבע באמצע וחייכתי אך מהכאב יבבתי ״קרה משהו??״ הוא אמר בדאגה והנדתי בראשי. ״כ-כלום״

הלכנו למרפאה וחבשו את כל פניי, שמו לי חומר על הפצעים ששרף כל כך, מזל שלואי היה לידי והרגיע אותי.
יצאנו מהמרפאה כשכל פניי מלאות פלסטרים.
לואי אחז בידי ולפתע ראיתי דמות מוכרת. זה לא יכול להיות. לא עכשיו. מיד עצרתי וקפאתי במקומי לא יכולתי לזוז. ״הארי מה קרה?״ הארי״ לואי דיבר אליי בדאגה ״זה-זה הוא״

——
היי כולןן,
אני יודעת שאני מעלה פרקים לאט אבל אין לי הרבה זמן, סליחה❤️
אני אשתדל לכתוב כמה שיותר.
ואתמול היה יום הולדת ללואייי😍

אתן כבר מנחשות את מי הארי ראה?
וסליחה אם יש טעויות בפרק💕